באלפי שנות גלותו של עם ישראל מארצו לא חדל מהיותו לעם, על-אף שהיה מפוזר בין העמים, משועבד בגופו לשליטים השונים במקומות גלותו, צפה וציפה תמיד לשוב לארצו ולמולדתו.
אין לך יום כיום - העצמאות המביא לידי ביטוי את שחרור ארצנו מעול זרים ולחיות במדינה עצמאית השייכת לנו. מדינה שהקב"ה הבטיח אותה לאבותינו אברהם, יצחק ויעקב, ועתה קמה בניסים גדולים ועצומים בעזרת צור ישראל וגואלו ובזכות שליחיו חיילי צה"ל שחרפו נפשם למענה ולמען העם השוכן בציון.
את זכרם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון אנו מעלים ביום הזיכרון לחללי צה"ל טרם כניסת החג ונשמותיהם נצורות בלבנו לאורך כל השנה. המעבר החד מיום הזיכרון ליום העצמאות מלמד אותנו שאפילו לעיתים עולה התחושה שהעצב מוכתב, כאילו נכפה ורק מחכה לשמחה שתתפרץ בערבו של החג בחגיגות יום העצמאות לתקומת מדינת ישראל.
יום-העצמאות בפתח - יום שכולו שמחה והודיה לקב"ה על כל הניסים, הנפלאות והטובות שעשה לנו והביאנו לארצנו המתחדשת. אין לך הכרזה המתאימה ליום חשוב זה כקריאתו של משה המנהיג בערב כניסתם לארץ: "היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך " (דברים כ"ז, ט'). מה כוונת פירוש המילה "היום הזה" ? אין הכוונה ליום יציאתם של עם ישראל ממצרים או אולי ליום מתן תורה, שהרי פסוק זה נאמר לבני-ישראל רק בסוף ארבעים שנה להיותם במדבר.
רש"י על אתר מסביר כאן: "בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית" - רש"י לומד זאת מהגמרא במסכת ברכות: "ועוד פתח ר' יהודה בכבוד תורה ודרש 'הסכת ושמע
ישראל היום הזה נהיית לעם' - וכי אותו היום ניתנה תורה לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה! אלא ללמדך, שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שניתנה מהר-סיני" (דף ס"ג, ע"ב). כוונתו של הפרשן היא שאכן לא קרה דבר ביום ההוא שמחייב הצהרה כזו חגיגית. ציון הזמן "היום הזה" לא מתייחס לאותו היום שעם ישראל היה בערבות מואב לפני כניסתו לארץ, אלא לכל יום ויום. אמירתו של רש"י היא אמירה חינוכית שמשמעותה שהתורה איננה ספר היסטוריה בלבד, אלא מהווה ספר עם משמעויות ערכיות, חינוכיות וקיומיות לאדם באשר הוא שם, לקיום מצוות וחוקים שנצטווה בהם בהר-סיני.
אנשי חיל של הרב"ה
ה"אור החיים" בפירושו מסביר על אתר שדווקא "היום" כאשר עם ישראל עומד להיכנס לארץ ישראל נעשה הוא לעם. עם ישראל הוא עם רק בארצו.
לעומת זאת הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" על אתר מבהיר שמשמעות המילה "עם" כוונתה לאנשי החיל נושאי המלוכה. לאמור: שעם ישראל נהייה בברית זו לאנשי חיל של הקב"ה להכיר מלכותו לכל העולם ובייחודו של העם כבכירי בניו.
אנחנו בתקופה שבה אנו חוזרים להיות לעם יחיד ומיוחד בתבל, ולכן חוזרת אלינו הערבות ההדדית של כל פרט ופרט כלפי זולתו. בתקופתנו כל אחד צריך להרגיש שכל מה שהוא עושה בעולמו הפרטי והציבורי יש לכך השלכות לכלל.
על-כן פסוק זה: "היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך" הפך למוטו בדבריו של הראשון לציון הרב בן-ציון חי עוזיאל בתקופת הקמת המדינה לעם בארץ ובתפוצות ביום הכרזת הקמת מדינת ישראל, וכך כתב: "דבר זה ראוי לאמרו ביום זה - הוא יום הכרזת מדינתנו העצמאית, מדינת ישראל . 'היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך', כי ביום זה התפרקנו מעול שיעבוד מלכות זרה בצורה מנדטורית בארץ ישראל. הכרזה נועזה זאת שלא האמינו לה כל מלכי ארץ, עשתה את עם ישראל שבארץ ובתפוצות לעם עצמאי וריבוני בארצו ובכל משטרי חייו. נתנה אומץ וגבורה לצבאות ה', הם צבאות ישראל במלחמת גאולתו, והיא אשר פתחה
שערי הארץ לפני עם ישראל מכל פזורי הגולה אל ארץ נחלת ה', והיא אשר נתנה לעם ישראל את מקומו המכובד בין העמים..."(מתוך זה היום).
ידוע מאמר חז"ל שלעתיד לבא יהיו הניסים גדולים יותר מנס יציאת מצרים, כפי מאמר הפסוק: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז', ט"ו). לאמור, שעם ישראל יראה את הנפלאות לעתיד לבא כגודל נפלאות יציאת מצרים ולא פחות מכך. הרב עוזיאל מסיים את מאמרו בחשיבותו וערכו של יום העצמאות לעם בארץ ובתפוצות בדורנו ובדורות הבאים: "יום זה הוא יום טוב לישראל היושב בארצו ובכל תפוצותיו לדורותינו ולדורות עולם, להודות לה' חסדו, להגיד בקול זמרה וצהלה הלל ותהילה: 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה' ".
יצאנו משיעבוד מלכויות ומשיעבוד גלויות. הפכנו להיות בני-חורין להיות ריבוניים במדינתנו המתחדשת.
