|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"ידידתנו ובעלת בריתנו" - ארצות-הברית
|
סירוב להכיר במדינת ישראל, הטלת אמברגו נשק ולחצים ● בכ"ט בנובמבר 1947 הצביעה ארה"ב בעד תוכנית החלוקה, אבל מיד לאחריה הטילה אמברגו על משלוח נשק "למזרח התיכון" ● זהו הצעד החמור ביותר שאמריקה נקטה אי-פעם נגד ישראל
|
|
צעד חמור [צילום: Charles Ommanney, אימג'בנק/מראות אימג']
|
|
|
|
|
|
|
|
| דוד בן-גוריון במכתב תשובה לנשיא ארה"ב הרי טרומן: "מדינת ישראל לא קמה מכוח החלטת האו"ם, אלא במלחמה על חייה... אילו חיכתה לארצות-הברית או לאו"ם, היא הייתה מתחסלת" | |
|
|
|
|
אין מנהיג ישראלי שלא השמיע בתורו את האמירה "ידידתנו ובעלת בריתנו - ארצות-הברית", כחלק בלתי נפרד מהתבטאויות הנאותוּת הדיפלומטית. האומנם זהו המצב? ד"ר הנרי קיסינג'ר, יהודי מוכשר וחריף שכל, יליד גרמניה, שימש יועץ בכיר הלוחש לאוזניהם של הנשיאים האמריקניים ג'ון קנדי, לינדון ג'ונסון, ריצ'רד ניקסון וג'רלד פורד. קיסינג'ר היה גם ראש המועצה לביטחון לאומי ושר החוץ של ארה"ב. לקיסינג'ר מיוחסת האימרה: "לאמריקה אין ידידים או אויבים, אלא אינטרסים בלבד", אם כי זו צוטטה כבר לפניו). פרופ' עזרה זהר הוציא לאור ב-1994 את הספר "פילגש במזרח התיכון" (הוצאת "דביר") - על יחסי ישראל ארה"ב. לקראת יום העצמאות נצטט מספרו (ציטוט מקוצר וערוך) את מערך היחסים לפני שנת הקמת המדינה, 1948, ואחריה. פרנקלין רוזוולט כיהן כנשיא ארה"ב ממש במקביל לעידן הנאצי בגרמניה (1932 - 1945). אין ספק שרוזוולט וממשלו ידעו על השתלשלות ההתעללות ביהודים מליל הבדולח ועד ל"פתרון הסופי". הנשיא האמריקני ג'ימי קרטר העניק ל מנחם בגין שי - תצלומי אוויר מפורטים של מחנה אושוויץ. האמריקנים נמנעו מ"לבזבז" פצצות שיאטו את מכונת השמדת-היהודים בטיעונים שונים והמשיכו בקו ש"היהודים לא מעניינים". ערב המלחמה הורה רוזוולט להחזיר לאירופה את אוניית הפליטים היהודיים "סנט לואיס" שהגיעה לחופי אמריקה, ארץ המהגרים. חלקם נספו בשואה. עם מותו של רוזוולט ב-1945 הושבע הארי טרומן כנשיא עד 1952. משרד החוץ האמריקני ("מחלקת המדינה") מאמצת כמעט בעקביות, מאז ועד לימינו, עמדה פרו-ערבית. עמדת משרד החוץ שהתנגד להקמת מדינה יהודית, ולאחר הקמתה דרש להצר את שטחה - השפיע רבות על עמדתו הפתלתלה של טרומן. כל ראשי הצבא האמריקני אמרו לטרומן כי לישוב היהודי בארץ ישראל אין כל סיכוי מול מדינות ערב וכי תמיכה בהקמת מדינה יהודית עלולה לסבך את ארה"ב. טרומן הודיע במכתב לרבנים אמריקנים (ערב הבחירות ב-1946) על תמיכתו בחלוקת ארץ-ישראל ובעליית פליטים יהודיים לארץ ישראל, אך מיד הודיע לבריטים שארה"ב לא תהיה מעורבת בכך מעשית. ואכן, בכ"ט בנובמבר 1947 הצביעה ארה"ב בעד תוכנית החלוקה, אבל מיד לאחריה הטילה אמברגו על משלוח נשק "למזרח התיכון". זהו הצעד החמור ביותר שאמריקה נקטה אי-פעם נגד ישראל. "המזרח התיכון" זה ישראל! כי לכל מדינות ערב שסבבו את ישראל היו צבאות סדירים מצויידים בטנקים ובמטוסים. לרשות ה"הגנה" היהודית עמדו בעיקר רובים, חלקם מיושנים. כל זאת על-רקע הערכות אמריקניות שצפויה "שואה" שנייה בארץ ישראל. נראה שמשרד החוץ האמריקני פעל כדי שתחזיותיו על "תבוסת היהודים" יתבררו כנכונות. בתחילת 1948, בעיצומו של המאבק עם ערביי ארץ-ישראל, לחץ משרד החוץ האמריקני שהמנדט הבריטי יוחלף במנדט של האו"ם במקום שהארץ תחולק לשתי מדינות. טרומן סירב בתוקף להיפגש עם נשיא ההסתדרות הציונית פרופ' חיים ויצמן. טרומן נאות לפגישה רק לאחר שידידו ושותפו לשעבר לעסקים, יהודי בשם אדי יעקובסון, שכנע אותו לעשות כן. הפגישה החטופה (ויצמן הוכנס לבית הלבן מכניסה צדדית) לא הועילה, וארה"ב נסוגה למעשה מתמיכתה בתוכנית החלוקה ובהקמת מדינה יהודית ואף הביאה הצעת החלטה ברוח זו למועצת הביטחון של האו"ם. עקב התנגדותן של ברית-המועצות ומדינות אחרות, לא הועלתה ההצעה האמריקנית להצבעה. עד למאי 1948 הופעל לחץ אמריקני כבד על דוד בן-גוריון, גם באמצעות ארגונים יהודים אמריקניים, להימנע מהכרזה על הקמת המדינה. אליהו אילת שהיה נציג הסוכנות היהודית בוושינגטון, ולאחר מכן השגריר הישראלי הראשון בארה"ב, כתב בספרו ("המאבק על המדינה: וושינגטון 1945 - 1948") שבכירי הממשל האמריקני היו האיום החמור ביותר על המפעל הציוני וראו בהקמת מדינה יהודית, בחלק קטן של ארץ ישראל, סכנה לאינטרסים האמריקניים. הנצחונות הצבאיים של ישראל בשלבים הראשונים של מלחמת השחרור יחד עם שנת הבחירות באמריקה, שכנעו את טרומן להכיר במדינת ישראל שהוכרזה בה' באייר. גם הכרה זו הייתה מסויגת: ארה"ב הכירה במדינת ישראל דה-פקטו אך לא דה-יורה. הכרה כעובדה קיימת, אך לא מכוח זכות וחוק. אליהו אילת כותב שאמריקה שלאחר מלחמת העולם השנייה יכלה בקלות למנוע את הפלישה הצפוייה של צבאות-ערב לישראל ב-15 במאי. הערבים קיבלו חיזוק מצעדי האמברגו וההיסוס האמריקני להכיר במדינת ישראל. |
|
|
טרומן [צילום: AP Photo, File]
|
|
|
|
רק ב-1949, בלחץ הקונגרס וארגונים יהודיים, הכיר טרומן במדינת ישראל גם דה-יורה ● אמריקה נתנה הלוואה לממשלת ישראל, אך לא לפני שקיבלה "תמורה" - בן-גוריון נכנע ללחץ האמריקני ומדינת ישראל קלטה כ-100,000 פליטים ערביים
|
| ▪ ▪ ▪ |
ביוני 1948 הגיש שליח מטעם האו"ם, הרוזן ברנדוט, את תוכניתו ("פשרה" עם דרישות הערבים) שלפיה הנגב וירושלים יהיו בתחום המדינה הערבית. התוכנית זכתה לתמיכת משרד החוץ האמריקני, וטרומן אימץ אותה אישית. ירושלים והנגב נכללו במדינת ישראל למרות ההתנגדות האמריקנית, בזכות כיבושם בידי צה"ל. בעיצומה של מלחמת השחרור לחצה ארה"ב בכל הזדמנות להקטנת שטח המדינה היהודית. כשנכנס צה"ל לסיני בעיצומו של המרדף לגירוש הצבא המצרי הפולש, איימה בריטניה על ישראל במלחמה. טרומן צידד בבריטניה ושלח מכתב בהול לבן-גוריון ובו דרישה תקיפה לנסיגה ישראלית. איום דומה שנתמך על-ידי וושינגטון השמיעה בריטניה נגד כיבוש יהודה ושומרון (שנכבשו על-ידי הצבא הירדני עד למלחמת ששת הימים). האמברגו האמריקני על נשק לישראל נמשך עד 1966. העמדה העויינת כלפי מדינת ישראל לא השתנתה, ובמכתב שנחשף כ-30 שנה לאחר מכן עולה כי שר החוץ האמריקני ג'ורג' מרשל כתב לטרומן ב-27 למאי 1949: "לנוכח התנגדותה של ישראל לויתורים (שיבת הפליטים, פרוזדור יבשתי בין מצרים לירדן בנגב, ושמירת השטחים הכבושים של 1948), חשוב שארה"ב תבהיר בתוקף לישראל שאם זו לא תקבל את העצות הידידותיות במטרה להביא לשלום כן במזרח התיכון - ארה"ב תצטרך לעיין מחדש בעמדתה כלפי ישראל... העיון מחדש יכלול, בין היתר, דחיית בקשה לאימון קצינים ועיכוב מלווה". בסיום מלחמת השחרור הסכימו מדינות ערב לחתום על הסכמי שביתת-נשק מחשש להמשך פעולות צבאיות ישראליות. הן הכירו בכוחו של צה"ל. המזרחן נדב ספרן כתב כי היו מדינות ערביות שהיו מוכנות באותה עת לחתום על הסכם שלום עם ישראל. אולם משהתברר שלא יופעל עליהן לחץ בינלאומי, העניין השתהה. נהפוך הוא. כבר בינואר 1949 מינה האו"ם "ועדת פיוס לארץ ישראל". ארה"ב האמינה שרק ויתורים מצד ישראל דרושים כדי לפתוח פתח לשלום. כשלא חלה התקדמות, שלח טרומן ב-29 במאי 1949 מכתב חריף לבן-גוריון שבו תבע מישראל למעשה לקלוט את כל הפליטים ולתת לעבדאללה מלך ירדן פיצוי טריטוריאלי הולם. מאז אין שינוי מהותי במדיניותה של ארה"ב כלפי ישראל. מחלקת המדינה האמריקנית הייתה תמיד נגד ישראל, כמעט ללא יוצא מהכלל, ובדרך כלל גם הממשל. מנגד ניצבו הקונגרס ודעת הקהל האמריקנית, והם שהיוו את בסיס התמיכה של ארצות-הברית בנו לאורך השנים, וכפו לא אחת על הממשל המאמריקני לפעול לטובתנו. דוד בן-גוריון השיב למכתבו של טרומן: "מדינת ישראל לא קמה מכוח החלטת האו"ם, אלא במלחמה על חייה... אילו חיכתה לארצות-הברית או לאו"ם, היא הייתה מתחסלת".
|
|
|
האסמכתאות לציטוטים ולאירועים נמצאים בספרו של פרופ' עזרה זהר - פילגש במזרח התיכון.
|
|
|
|
הכותב הוא בעל האתר קו ישר המציג מודל כלכלי שונה למדינת ישראל המתבסס על קפיטליזם וחופש.
|
|
| תאריך:
|
15/05/2016
|
|
|
עודכן:
|
15/05/2016
|
|
מוטי היינריך
|
|
"ידידתנו ובעלת בריתנו" - ארצות-הברית
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
סניל
|
16/05/16 10:09
|
|
|
|
2
|
|
למוטי היינריך
|
7/08/16 20:32
|
|
|
תחת כותרת "האמת על המפקד גנדי" (הארץ 21. 4.16 ) ובתגובה "לחשיפה הצהובה" של אילנה דיין, מתאר פרופ' שטרנהל את התנהלותו של גנדי בתל מוטילה, ובכך מסיט הדיון לפסים הנכונים והראוי. סוף-סוף אומר הפרופ' לצווחות "פשיזם פשיזם פשיזם!" דבר טעם. הללויה! על כך יש לברך "שהחיינו" ו"ברכת הגומל" כאחד...
|
|
|
|
|
דווקא בימי זיכרון לשואה ולתקומה  נוכח איומי דאעש והטבח שהם ממיטים על מוסלמים ונוצרים, נוכח איומי אירן בהשמדת ישראל, נוכח איומי קוריאה הצפונית להשמיד חלקים גדולים של אוכלוסיית ארצות-הברית - נוכח כל זה סגן הרמטכ"ל מודאג מסממנים נאציים בישראל
|
|
|
|
|
אז ככה, אחרי שפסח עבר, פתאום נהיו לנו כל מיני חגים שלמרות שאני יודע שהם חשובים מאוד, אני לא באמת מבין אותם. החג הראשון הוא יום השואה, שאני אומנם יודע שפעם לפני איזה 100 שנים הרגו הרבה מאוד יהודים, אבל מצד שני גם הרגו הרבה אנשים אחרים. אז אומנם אני מבין שלנו היהודים זה חשוב, אבל כמה כבר אפשר להתעסק בזה? אז בגלל זה אנחנו צריכים לעמוד דום ולשלוח את הילדים הצעירים שלנו לכל מיני ארצות באירופה כדי שיחזרו יותר פשיסטיים? הרי כל האנשים התרבותיים מהמעמד שלי היו באוניברסיטה ויודעים שהסיפורים האלה קצת מוגזמים, כי זה משרת את המשטר האפל כאן, ורק גורם לנו להיות יותר דומים להם כל הזמן. עובדה, אפילו ההוא מהצבא, שאומנם אני לא בעדו, כי הוא מפקד על צבא הכיבוש האכזרי, אמר שאנחנו בדיוק כמו ההם מההיסטוריה. טוב, אני לא בטוח שאני מסכים איתו לגמרי, כי עובדה שיש גם אנשים כמוני וכמו החברים שלי שתומכים בדברים הנכונים ואפילו מוכנים ללכת להפגנות ולמסיבות כדי להביע את העמדות הנכונות והצודקות שלנו.
|
|
|
|
|
אחת מן המימרות המפורסמות של אריאל שרון הייתה "מה שרואים מכאן לא רואים משם". בני הפלוגתה שלו מימין מצאו פגם במימרה זו, כדרך לתרץ את המהפך המחשבתי שהוביל מ"דין נצרים כדין תל אביב" ל"פינוי בנחישות וברגישות". ולא היא. מי שנמצא ממש, אבל ממש בשפיץ, באמת רואה את מה שנסתר מעיני אלה שאינם בפסגה. אחד הדברים הללו הוא המאמץ הבלתי נלאה של הממשל האמריקני והאיחוד האירופי, במיוחד בשבע השנים האחרונות, לבקע של חומת המגן של המדינה היהודית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
