|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"חזר לחיקו החמים של הבייס הימני"
|
בן כספית מזגזג ● הוא מסביר כיצד ביבי עשה להרצוג (ולא-סיסי) תרגיל מסריח, אך בסופו של יום השד, לשיטתו, אינו כל כך נורא ● ליברמן, לשיטתו (wishful thinking) יגלה "בגרות ואחריות" ● ואחרי שאיים להפציץ את סכר אסוון, "הסולחה הצפויה עם מצריים" צריכה לעבור לשיטת בן כספית, לא פחות מאשר "דרך ליברמן"
|
|
בן כספית [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
מבוגר? אחראי? [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
הטור של בן כספית ב מעריב (20.05.16) אינו ברור. עד הדקה ה-90' של הטור, זה מרגיש, מתנהג, נשמע ונראה כמו ניתוח חד ומדויק של הכשל אשר הוביל לעסק ביש של הליברמן בקומה ה-14 בקריה. המו"מ עם יצחק הרצוג זגזג, שלי יחימוביץ' עמדה להטביע ולסכל את המו"מ הזה, החקירות של הרצוג במשטרה לא תרמו הרבה. זאב אלקין נלחץ, ולהבדיל מן השמאל המפורר והמפוצל בסוגיית הכניסה לממשלה, הימין פעל באופן מתוזמר ומאורגן (בניצוח אלקין), בכדי לקרב את הכלה ליברמן לחופה. בדיוק מדהים מתאר כספית את מה שחשים רבים בציבור לגבי המהלך של ביבי: "ואז, באישון לילה, באבחה חדה, הוא מתהפך ב-180 מעלות, מדיח את בוגי יעלון ומצרף את ישראל ביתנו. תכנן דבר, עשה את היפוכו. זוהי זילות השלטון". לשיטת כספית ביבי "חזר לחיקו החמים של הבייס הימני שהוא כל כך אוהב". אבל אז, בעיצומו של מאמרו הארוך, גם בן כספית באישון אחת הפסקאות האחרונות במאמר שלו, באבחה חדה, מתהפך ב-180 מעלות, ומספר לנו כי: "עד לפני שנה וקצת הוא (ליברמן) היה המבוגר האחראי של המערכת המדינית. האמריקנים כיבדו אותו, האירופים ניהלו איתו דו שיח פורה. הוא פזל למרכז הפוליטי ותכנן לעלות קומה". לפעמים, כדי להבין מול מי הנך עומד, עליך להקשיב למוצא פיו. ליברמן איים לפוצץ את סכר אסואן ולהרוג את הניה בתוך שבועיים. אבל בן כספית בוחר שלא להאמין. "הוא לא המטורף שהוא שכנע אותנו לאחרונה להאמין שהוא... הוא יגלה בגרות ואחריות". אם זכרוני אינו מטעה אותי, בימי הסכם אוסלו, ביקש הציבור הימני מן השמאל להקשיב למה שהפלשתינים אומרים באמת. גם בערבית. גם בנאום יוהנסבורג. גם בשיח הפנימי שלהם. ולא רק באנגלית ולמצלמות אמריקניות. בכדי להבין מי זה ליברמן, צריך להקשיב למה שליברמן אומר, ולהאמין בזה. |
| תאריך:
|
20/05/16
|
|
|
עודכן:
|
21/05/16
|
|
ענבל בר-און
|
|
"חזר לחיקו החמים של הבייס הימני"
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
קורןנאוה טבריה
|
21/05/16 12:35
|
|
|
|
|
|
צורי
|
21/05/16 15:34
|
|
|
|
|
|
משה מיכאל
|
22/05/16 07:50
|
|
|
|
2
|
|
חבר קיבוץ יגור
|
21/05/16 21:10
|
|
|
|
3
|
|
שרגא קלסון, ערד
|
21/05/16 22:55
|
|
|
|
4
|
|
ב.ל
|
21/05/16 23:10
|
|
|
|
5
|
|
פריטה
|
22/05/16 07:56
|
|
מסתבר, לשיטת מרדכי גילת, כי מקרים כגון פרשת ענבל אור, פרשת אתי אלון, פרשת "אונבנקרופ" ופרשיית "אדמה" - בכל הפרשיות האלו מישהו איפשר לחברות לקרוס על חשבון הנושים. למעשה, לשיטת גילת, השתיקה אשר מאפשרת את השחיתות היא גרועה מן השחיתות עצמה, שכן בעלי תפקידים שתפקידם לפקח ולהשגיח, נרדמים בשמירה.
|
|
|
|
|
בעוד כל פרשני עיתוני סוף השבוע עטים, כמוצאי שלל רב, על כל אספקט בפרשת "העסק ביש" ששמו אביגדור ליברמן, ונחיתת האונס שלו על משרד הביטחון לאחר כשלון המו"מ עם יצחק הרצוג, בועז ביסמוט מתמקד בארצות הברית ומספר לנו על החיים הלא ממש קלים של הילרי קלינטון.
|
|
|
|
|
הטור של דן מרגלית ישראל היום הוא טור עצוב. הוא טור של עצב וחמלה לביבי (הסחיט יש לומר), אשר נשבה כתינוק לחיץ בקואליציה ימנית, ואשר חרבן על הראש של שני ציפורים במכה אחת: גם פיטר את בוגי, וגם הביא במקומו את איווט. אביגדור ליברמן, טוען דן מרגלית, התלהם במשך השנים ("מוות לראשי החמאס", "הפגזת סכר אסואן" וכו' וכו'), "ויהיה לו מניע מסוכן להיגרר לקרבות בקנה מידע בלתי מידתי רק כדי להוכיח כאילו ניתן לקיים את הבטחותיו הלכה למעשה, אך הן ריקות מתוכן ורוויות בדמגוגיה".
|
|
|
|
|
לא רק הילדה האדומה עם שתי הצמות שאלה "למה". עיתונות סוף השבוע עסוקה רק בדבר אחד: למה, או יותר נכון, איך זה קרה, העסק ביש הזה, ומי נתן את ההוראה? לדעת נחום ברנע, זאת התקשורת. אלו הם הרינונים הפרלמנטרים. אם היו מאפשרים לבוז'י ולביבי לנהל את המגעים בשקט, ייתכן שהחתונה הלא הכי קוהרנטית הזו, הייתה יוצאת לדרך. אבל לא, במפלגת העבודה החל, לשיטת נחום ברנע, קרנבל הצטדקות, טהרנות, וגלגול עיניים לשמיים, של מי ששומרים נגיעה מביבי:
|
|
|
|
|
בעוד שעיתון הארץ בפאניקה, ובעוד שההמיספרה השמאלית של ידיעות אחרונות יוקדת בנבואות זעם, ובעוד בן-דרור ימיני מקונן על החמצת כניסת הבוז'י-מן לממשלה, שמעון שיפר תוקע בצופר לצפירת הרגעה ארוכה ומרגיעה: זה לא כל-כך נורא, הוא מסביר: <B>"פוליטיקאים - כמו רבין ופרס - מוצאים את הדרך", הוא מנמיך את אש הדאגות שלנו, ומסביר כי <B>"גם במקרה של נתניהו וליברמן קיימת האפשרות שנופתע לטובה", מרגיע את הפאניקה, שלנו כדור הציפרלקס הלאומי לשבוע זה. האמנם?
|
|
|
|
|
