החלפת בוגי - מעשה נבלה

אנחנו נמצאים בעיצומה של ספירת העומר ועוד מעט נציין את היום ה-33 לספירה - ל"ג בעומר. עוד מעט יפצחו ילדינו בשיר המהלל את בר כוכבא - "הוא היה גיבור הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו, כי הוא היה גיבור".

בשלב זה רב הנסתר על הגלוי לגבי מה שהתנהל במגעים בין המפלגות בשנה האחרונה אך נכון לעכשיו כפי שזה נראה על פני השטח זהו תרגיל מבריק של נתניהו. אני צופה, מאזין וקורא את עשרות הפרשנים והמומחים לענייני המדינה ומגיע למסקנה שהם אינם מבינים כלל מה שמתרחש מתחת לאפם.

התפטרותו של השר יעלון ופרישתו [הזמנית, כך טען] מהחיים הפוליטיים הייתה צפויה. ניתן גם להניח שאלמלא הכוונה להדיחו כדי להרחיב את הממשלה האירוע היה מתרחש ותסלחו לי אם אצטט מרשימה קודמת שלי, בטרם דובר על הרחבת הממשלה, שהתייחסה לעמדתו של בוגי כלפי הקיצוניים בימין שתמכו בחייל הרוצח מחברון.

הארץ רועשת וגועשת למראה עוד קומבינה מבית מדרשה של הפוליטיקה הישראלית. ברגעים כאלה המחשבה המידית העולה על הדעת היא כי אנו מצויים בארץ שאין בה חוק וסדר, שמילה של פוליטיקאי היא על הקרח, שהאמון בינו לבין עמיתיו ובינו לבין בוחריו הגיע לתחתיות של תהום. באווירה זו נוטים גם לחשוב כי הגיעו מים עד נפש, אין תקווה ואין מזור. במדינת השקשוקה אנו נדונו לאכול גם מה שלא טעים לנו. בעניין זה כדאי להעמיד דברים על דיוקם ולהציב את הדרמה הנוכחית בפרופורציות מתאימות: היו דברים מעולם. דרמות היו בימיהם של בן-גוריון עם אשכול, רבין ופרס, שמיר ופרס, שרון ונתניהו - במהלכן מפלגות התפלגו, שרים פוטרו או התפוטרו, התקוטטו והתחבקו. דבר אחד לא קרה בעקבות דרמות אלו: שינויים שהפכו את החיים הציבוריים כאן לנסבלים יותר.

מי שחזה במהדורת החדשות בערוץ 1 בערב ששי האחרון, ראה מופע איימים של אהוד ברק שניתח מניו-יורק את מה שקורה אצלנו, באיימו עלינו, כי מה שמתרחש בארצנו זה "ניצני פשיזים". פירושו של דבר, שאנחנו בדרך לההפך לפשיסטים בגלל השינויים האחרונים בממשלה, ובגלל תוכניות לבקרה על עמותות השמאל הניזונות מחו"ל, וויסות כוחו של בית המשפט (שימו לב שגם סגן הרמטכ"ל גולן רמז גם הוא לפשיזם-נאציזם)... אנחנו רואים שככל שהשמאל הישראלי הופך בעיני ציבור למוקצה מחמת מיאוס, הוא מתקיף בחמת זעם את הימין-מרכז (מרבית הציבור) ומאשימו בנטיות נאציות ופשיסטיות.