לא פעם אנו שואלים את עצמנו, למה זה כל כך יקר? אחת הדוגמאות הטובות הן "שאריות/פסולת" של תהליכים, שלפתע קיבלו שדרוג ומעמד ומיצבו את עצמם במקום יוקרתי שכזה, כמו סובין חיטה או סובין שיבולת שועל.

לכל הדעות הסובין הוא תוצר לוואי בתהליך "הניקוי" של הדגנים, אולם תכונותיו הפכו אותו ליקיר הסלאבים ולמחיר גבוה ללא הצדקה.
מוצרי פינה נוספים הם קפה ללא קפאין, אשר אין סיבה שמחירו לצרכן יהיה גבוה ב-כ65% ממחיר "קפה רגיל", נכון שיש גם עיבוד נוסף שמייקר ב-5-10% את תהליך הייצור, אולם מכאן ועד למחיר המופקע הקיים, המרחק מאוד גדול.

דוגמאות נוספות מרוכזות בעיקר בתחום "הצרכים המיוחדים" כמו מוצרים ללא סוכר ומוצרים ללא גלוטן, אשר כאן מנצלים היצרנים והרשתות באופן גס את הבעיה/צורך של הלקוח.

נכון העולם החומרי/עסקי שלנו בנוי על הצורך/מכאוב/רעב של האחד, אשר מתורגם להנאה/סיפוק/תמורה של השני - כמו למשל שאנו רעבים הרשת והיצרנים מרוויחים, שכואבת לנו השן רופא השיניים מרוויח, שקרתה לנו תאונה ונשברה הזכוכית, מרוויח הזגג וכך הלאה, אולם תמיד נשאלת שאלת המידה ונראה שדווקא בתחום המוצרים המיוחדים ברשת, כולם הלכו רחוק מידי ופשוט מפקיעים את המחירים ובשל כך יוצרים חיסרון כיס דווקא אצל אלא שהם פחות בריאים/חלשים ופגיעים בחברה.

נראה שיש להגביל את הפער בין מחיר המוצר הרגיל למוצר המיוחד הדומה לו בלא יותר מפער של 20-25% ולא יקרה דבר לרשת אם בחלק מהמקרים יעשה גם סבסוד צולב בין כמה מוצרים.