א. צביעות

מאז ומתמיד הפליא אותי משה יעלון, שעד כה טרם הצלחתי לעמוד על סגולותיו הנדירות - פרט לגובהו. זוכר, שאריאל שרון אכל לו ושתה לו, כשמינה במקומו את דני חלוץ לרמטכ"ל, שיגרש את יהודי קטיף מבתיהם, כדי ששרון יזכה במחילה על שחיתותו כי רבה עד מאוד. כבר אז וגם קודם לכן נראה לי יעלון כילד מפונק, ששומר בקנאות על צעצועיו וחומד את צעצועי האחר. מכל מקום, ברור, שיעלון איש המוסר הצרוף, כביכול, היה מבצע בלי שום נקיפות מצפון את הפשע ביהודי קטיף.

פתאום תפס לו יעלון עמדה של מורה הדור, שמדבר על ערכים, אלא שדבקותו בערכים ובחופש המחשבה של הקצונה בררנית מאוד. הזכיר לנו גונן גינת, כי כשעופר וינטר, מח"ט גבעתי, הביע את אמונתו הדתית בפקודת יום לחייליו ב"צוק איתן", גער בו יעלון באלימות ניכרת; וזה לא היה לפני שנות דור. "צבא צריך לנצח, אבל צריך להישאר בני אדם". כך אמר יעלון בדברי פרידתו מאלופי המטכ"ל. והוסיף, "גם אחרי הקרב או הפעולה או המלחמה צריך לשמור על הערכים שלנו ולהישאר בני אדם. אני סומך עליכם שתמשיכו להוביל ולנצח".

חיפשתי בקדחתנות - מתי ניצחו האלופים הללו, או קודמיהם, ומצאתי שבחמישים השנה האחרונות המיטו עלינו רק שכול וכישלון, מערבות לבנון ועד מרחבי עזה וביניהם. אז על איזה ניצחון פנטז יעלון?

ב. מחרחר מלחמה

כשהייתי ילד, איימו עלינו, שמנחם בגין יצית את המזרח התיכון כשיעלה לשלטון. וכידוע, זה כמעט קרה. כשהייתי חייל, איימו עלינו, שאריאל שרון יעלה עם טנקים על הכנסת; וגם זה כמעט קרה.

עכשיו מאיימים עלינו אותם הנביאים, שאביגדור ליברמן יצית את המזרח התיכון. כדאי להקשיב להם, כדי למות מצחוק.

במחאה - 'נהי ובכי', בהגדרת בנימין נתניהו - נגד מינוי ליברמן מככב מצד אחד השמאל ההזוי, שנכזבה תוחלתו להיכנס לממשלה. ומנגד - חסידי החונטה הצבאית שלנו, שאינם מוכנים להניח לאזרחים לנהל את המדינה - כאילו נפלה החוכמה משמיים יחד עם דרגות קצונה. משום מה שתי הקבוצות הללו חברו יחד נגד החלטת הרוב הפרלמנטרי, ולא מעכשיו, ויעשו ככל יכולתן לטרפד את המינוי, כביכול בשמה של הדמוקרטיה.

ג. ניצחונה של סינדרלה

זכיית הפועל באר-שבע באליפות המדינה בכדורגל - כמעט בדקה ה-90 בסיבוב האחרון בליגה - מנעה הישג כביר ממכבי תל אביב, שניצחה את מכבי חיפה 6:0, אך זה לא הספיק לה לזכות ברביעית באליפות המדינה, כיוון שבאר-שבע ניצחה את בני סח'נין.

מכבי תל אביב והפועל באר-שבע הגיעו לסיבובים האחרונים בליגה מותשות, ולא הראו את כוחן. שתיהן כשלו בישורת הסופית. כנראה, הליגה הייתה ארוכה מדי לשתי הקבוצות וגם לאחרות.

הכסף האדיר, שהשקיעה אלונה ברקת בבאר-שבע, הניב הצלחה, והעיר באר-שבע צהלה ושמחה. האם הכסף הגדול מאוד, שמושקע בבאר-שבע ובמכבי תל אביב, מדבר? גם במכבי חיפה מושקע הון עתק, ולמרות שהגיעה לגמר הגביע, לא הראתה גדולות בשנים האחרונות. לעומת זאת, בית"ר ירושלים, הקבוצה המושמצת ביותר בליגה, הגיעה להישגים ניכרים, למרות כל התחזיות, בהשקעה יחסית לא-גדולה.

עכשיו מתחילה הפגרה - כלומר תקופת ההכנות לקראת הליגה החדשה. מבחנה של באר-שבע יהיה האם כשישקע האבק, תוכל לשמור על מקומה, או ששוב תיעלם לארבעים שנה?

ד. אי-אמון

לפעמים ידיעה שולית בעיתון מלמדת אותנו הרבה על טיב קבלת ההחלטות על-ידי הרשויות, שאינו מעמיק את האמון הציבורי בהן. לאה כהן נפצעה קשות על-ידי רוכב אופנוע, כשיצאה מרכבה בדרך בין-עירונית ועצרה ליד תחנת אוטובוס, כדי לפגוש את אחותה. המשטרה הגישה נגדה כתב אישום בגין אי-לבישת אפוד זוהר בעת שיצאה מרכבה.

כתב האישום בוטל על-ידי מנאל חליחל-דיאב, שופטת בית המשפט לתעבורה בנצרת - כיוון שהמשטרה נקטה כאן אכיפה בררנית, ולא העמידה לדין את אחותה.

חוצפה

ה. חוצפה הנהלת מלון המלך דוד בירושלים (מרשת מלונות דן) דרשה מחברי להקת ענבלים, שהוזמנה להופיע בפני עובדי המלון הערביים, להסיר את כיפותיהם ולהחביא את ציציותיהם.

מנהל הלהקה הציע כפשרה, שכל הנגנים יחבשו כובעי קסקט, כדי להסתיר את כיפותיהם. אלא שבמהלך ההופעה שמו לב מפיקי האירוע, כי שומו שמיים מבגדיו של אחד הנגנים מבצבצת ציצית, ודרשו כי יכניסה מיד לתוך מכנסיו.

בתגובה, קרא ח"כ ניסן סלומינסקי, יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, לכל הגופים לנתק כל קשר עסקי עם המלון אם יתמיד בגישתו המבישה והפוגענית.

וכמובן, חוץ מהיו"ר איש לא נטרד לטפל בחוצפתו של מנהל המלון.

ו. שתיקה

ההתעלמות המתמשכת מהשר נפתלי בנט אינה עניינית - ובמיוחד לאור ביקורתו הנכונה על תפקוד הקבינט במבצע צוק איתן.

מצטלבים כאן שני עניינים חשובים - בראש ובראשונה אין לחקור במופלא, והרי כבר הודענו, שניצחנו (אפילו אם עוד ניצחון כזה ואבדנו). הציבור אינו רוצה באמת לדעת על הביטחון, והתקשורת משרתת את החונטה הצבאית בכך שאינה מפשפשת בענייניה. מצטרפת לזה הרתיעה מבנט עצמו, הטוען, לפחות, לכתר שר הביטחון. למרות היותו קצין בסיירת מטכ"ל, בנט אינו נתפס כראוי - אולי בגלל הכיפה על ראשו, אך יותר מזה כיוון שאינו שייך לקליקה הנכונה.