יוסי ורטר, פרשן
הארץ משרטט, כמו מצלמה דהויה ועייפה, את המצב הלא משביע רצון במשרד ראש ה
ממשלה, לאחר הזיווג המאולץ עם ליברמן, שעד לפני פחות מחודש היה המגה-צ'ילבה, שאמר את הדברים הכי גרועים על ביבי.
לפי ורטר, ניתן היה לחוש את אי-הנוחות, הן של
בנימין נתניהו והן של
אביגדור ליברמן, במהלך כריתת ההסכם הקואליציוני ולאחריו. אי-הנוחות, לשיטת ורטר, ממשיכה: ביבי חש את מגבלות כוחו מצד
משה כחלון ומצד
נפתלי בנט, שאינם עושים לו חיים קלים לאחר הכנסת הגורם הזר לממשלה: יתכן, לפי ורטר, שעינם צרה בסיעה בת 5 מנדטים (לאחר פרישת ח"כ אורלי לוי), שמקבלת את הביטחון.
בנט, לפי ורטר, מתעקש על שקיפות בקבינט, דרישה לגיטימית לגמרי שביבי מסרב לה בעיקשות לא מובנת, ובנט, בדלית ברירה, מנצל שעת כושר שבה ביבי מצוי בסטאטוס סחיט מתמיד, בכדי לקבל שקיפות אשר במדינה מתוקנת אפילו לא היה צריך להתחנן לה: כחלון, מאידך-גיסא, מצהיר שהוא רוצה לשמור על קואליציה מתונה ולא מתלהמת, אך זה לא חש כאילו יש כיסוי להצהרות באוויר שלו.
עם שני שותפים קואלציונים לא מפרגנים, ועם ח"כ יובל שטיינץ שמסרב לתת לדודה נשיקה למרות דרישותיה (כלומר לפרגן לביבי על חלקו במתווה הגז) ביבי מסתדר במן עווית פנים של "זה מה יש".
הקשיים מגיעים מכיוון הענן השחור ששמו "ביביטורס". אמנם, ביבי דאג למקם בעמדות מפתח יועץ משפטי לממשלה (
אביחי מנדלבליט) ומבקר מדינה (
יוסף שפירא) שיזרעו את דרכו החוצה מן הפרשיות, ורצוי בשושנים, אבל אפילו אצל ביבי, החיים הם לא תוכנית כבקשתך.
בנתיים, לפי כספית, השרים הנאמנים בליכוד מתגייסים למען ה"בוס":
מירי רגב,
זאב אלקין,
יריב לוין,
אופיר אקוניס - כל אלו מתגייסים להגן על ביבי בתקשורת, כשהוא מצידו מתגייס למאמץ המלחמתי, לחלץ את עצמו מהבורות שכרה לעצמו, כשהוא מצייץ בטוויטר ומדווח בפייסבוק ש"שוב דופקים את
הליכוד". הוא שוכח שבפרשה הרבה יותר מזערית, "ראשונטורס", אולמרט סיים את הקריירה הפוליטית והחל את הקריירה כאסיר, ולפי מצב העניינים, מסתמן שדווקא הוא, הפעם, מאותרג.
