נתניהו חסר חוט שדרה ערכי

אני לא הולכת לדבר בטור הזה, האם הקו המדיני הימני נכון או שגוי. אני חושבת שמי שמאמין בקו המדיני הימני, צריך ללכת עם קו זה עד הסוף, ולא להתפשר על העקרונות שלו (ראה ערך ח"כ בני בגין), אלא אם כן, הוא משתכנע כי פתרון שתי המדינות עדיף.

אז מסתבר שביבי, ב-2005, רגע לפני ההינתקות, שהתנגד לה, הגם שרצה מאוד להתפטר מן הממשלה במחאה ובטריקת דלת, עיכב עוד ועוד את טריקת הדלת שלו. וזאת למה?

כי מעמדו כשר אוצר אפשר לו לחלוב את הקופה הציבורית לצורך נסיעות, או כמו שנתכב בפרשנות בהארץ ביום 28.5.16, בטור של אמיר אורן, "מסעות נתניהו בעולם החינם":


"איש העקרונות נתניהו התנגד לתוכנית אריאל שרון לפינוי עזה. כלומר לא בדיוק התנגד, בעצם להפך, תמך, שוב ושוב, עד ששינה את עמדתו. הפינוי התחיל באמצע אוגוסט 2005, שבוע בלבד לאחר שנתניהו התפטר מתפקידו ומהממשלה. מדוע התמהמה כל כך? חיבוטי נפש רעיוניים, בוודאי, אבל אולי גם שיקול נוסף. בתוך שבועיים וחצי, מ-23 ביוני עד 10 ביולי, עלו טיסותיהם ומלונותיהם של הזוג הקיסרי וילדיו רבבות דולרים. פרת המזומנים נחלבה עד לרגע האחרון"

אז הוא היה שר אוצר, כזכור. שר אוצר שתמך בקפיטליזם חזירי, על חשבון השכבות החלשות, קשישים, אימהות חד-הוריות. אלו הציבורים שמתחבטים חיבוטי נפש בין קניית מזון (הזול ביותר) לבין תרופות, צריכים עכשיו לא רק להתלבט בין רכישת מזון לבין רכישת תרופות, אלא לצמצם את כמות המזון שהם צורכים, לוותר על חשמל בחורף, לוותר על מיזוג בקיץ. ביבי, כשר אוצר, בחר לקצץ. לא בשומנים. לא בעשירים. בחלשים שבחלשים. באימהות חד-הוריות.

עבור אנשים שנתמכים מקצבאות או משתכרים בשכר מינימלי או פחות מכך (עקב משרה חלקית או מעביד נצלני שמשלם פחות ממינימום) קיצוץ של כמה מאות שקלים בקצבאות הוא אכזרי. הוא אומר להוריד את האוכל מהשולחן. לרוקן את המקרר. לסבול מקור בחורף ומחום בקיץ. להתקלח במים קרים בחורף.

אבל מה אכפת לביבי?

הצקצקן בלשונו והמגלגל עיניים לשמיים הזה, הזה שדורש מהקשישים, הנכים, החד-הוריות והחלשים ביותר "לשאת באחריות" באופן הכי ציני, תוך שימוש לרעה בתורה הקפיטליסטית, תורת השוק החופשי, חי חיי ראווה. גם אם מסקנות דוח שפירא אינן במישור הפלילי, גם אם זה כשר, זה מסריח.

שר אוצר, בשנים 2005-2003, שגוזר על ציבורים שלמים עוני מחפיר, רעב, דילוג על ארוחות, מקלחות במים קרים בחורף כי אין כסף לחשמל, בוחר לחיות חיי נהנתנות על חשבון אחרים.

מה ששמעתם. על חשבון אחרים. מי שראה בשכבות החלשות בשנים אלה פרזיטים, הטיף להם שלא לחיות על חשבון הקצבאות והביטוח הלאומי, לא ידע לקיים את מה שהוא יודע לדרוש.

הוא לא חי על המוסד לביטוח לאומי. הוא חי על חברים, על תורמים, על דולרים שההוא מביא והזה מביא. על ארגונים יהודיים. לא הייתה לו את הבושה, בזמן שהוא דורש מאנשים עניים לבחור בין תרופות לבין מזון, דורש מהם או או, לקבל, לא אחת, מן החברים שלו, התורמים היהודיים בתפוצות, גם וגם, היינו, כפל מימון על טיסות ונסיעות.