מפלגת האבודה/המחנק הציוני

המחנק הציוני הוא המשך של מפלגת העבודה, או המערך שבנה אהוד ברק עם סיעת גשר של דוד לוי.המפלגה אינה מסוגלת למצוא או להמציא לה מנהיג בסדר גודל שיקח אותה קדימה. אין לה ולו אישיות אחת שיכולה להזניק אותה, כולם אכזבו קשות וגם המנדטים שקיבלו בבחירות לא הועילו להם.

מי נמצא היום בראשות המפלגה? יו"ר המפלגה הוא בוזי הרצוג ילד טוב ירושלים, שזה יתרונו אבל גם חסרונו, הוא אינו מסוגל לקבל החלטות כמנהיג, מה שנקרא החלטת מפקד (command decision).

הוא במקרה הטוב חקיין של אלה שהיו לפניו, ייתכן שכנושא בכלים הוא היה טוב, אולם מרגע ששותפו לדרך הוא איתן כבל, אז גורלו נגזר. כן גם ניסנקורן שאינו דמות של מנהיג, חבר אליו אבל הוא לא יביא לו את הישועה.

שלי יחימוביץ' מצטירת כמנהיגה רהוטת לשון, אולם עם אגנדה לא ברורה, בעוד שבתחום החברתי תחום התמחותה היא ברורה, הרי שבתחום המדיני היא מצטיירת כשמאל אם לא שמאל קיצוני. היא קיבלה את הזדמנותה אבל לא ניצלה אותה כראוי ולכן הודחה.

אדם לא אמין

אראל מרגלית אם היה מקבל את מוסרות השלטון מיד עם כניסתו, ייתכן שהיה מופיע כנפתלי בנט השני, אולם ברגע שהתחיל להשחק במוסדות ובסניפים, נשאלה השאלה אראל מי? מי הבחור הזה בעל האמצעים, אולם הלא ידוע, זה שטרם בנה לו מחנה סביבו זאב בודד ותו לא.

עמיר פרץ פרפר ידוע שאינו שומר אמונים לאף אחד חוץ מאשר לעצמו, ולכן עקץ בזמנו את שמעון פרס שהחזיר אותו למפלגה, ואחר כך את שלי יחמוביץ, כאשר תביעתו ממנה נתמלאה. הוא בחר לעזוב את המפלגה ולהצטרף לציפי לבני, אותה עזב זה עתה כשחזר למפלגת העבודה. אדם לא אמין בכל קנה מידה, עם הישגים קלושים ביותר בכל תחום שבחר להתמנות לשר ביטחון על פני שר חברתי כדי להכשל.

ציפי לבני הציפור שעברה מהפך רציני מהצד הימני קיצוני של המפה, לצד השמאלי כמו מרץ, הוכיחה כי היא לא מאמצת בפועל את הכללים הדמוקרטים, כפי שהיא דורשת מהאחרים, ומשהפסידה בבחירות הפנימיות בקדימה, בחרה לעזוב את המפלגה ולהקים את התנועה, מאז היא רועה בשדות זרים והולכת ופוחתת.

אם כן במצב כזה כאשר אין מנהיג מן הראוי היה שיכנסו כולם ויחליטו על צוות או כוורת, כפי שכבר נעשה פעם, ויובילו את המפלגה בצוות מנהיגותי, אולם זו בדיוק הטרגדיה היונית של המפלגה, ולכן היא תגיע מהר מאוד לממדים של מרץ אחותה, ויאיר לפיד יקבל את המנדטים שלה.