|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מי שהיה תקוותם הגדולה של רבים וטובים במדינה, לא הוכיח עצמו כשר האוצר, כפי שהוכיח עצמו בעת שכיהן כשר התקשורת. הצלחותיו בעבר לא חזרו על עצמן והמשק נותר ללא מענה
|
|
כחלון. אכזבה [צילום: שלומי כהן/פלאש 90]
|
|
|
|
|
בפניה המצולקות של הפוליטיקה הישראלית הוא היה אלומת-אור אולי יחידה. הציבור הישראלי נתן לו בשל כך אשראי לא-מוגבל, ולא בכדי. אחרי ככלות הכל, הוא כיכב בעיניו כמשיח תורן, שאמור היה להוציא את העם מן הבוץ העמוק בו שקע. אלא שהזמן עשה את שלו והתקוות הגדולות שתלו בו רבים - נגוזו מהר. מסתבר שההצלחה המסחררת שהשיג כחלון בזמנו בתחום הסלולר - לא הניבה אחריה הצלחות אחרות במשק. משה כחלון, שר האוצר, יכול כיום, לכל היותר, להתרפק על ימי-עברו המזהיר כשר התקשורת. מסתבר שכחלון שוב איננו משיח תורן, ואף לא אלומת-אור הבוהקת בחושך. בסופו של דבר הוא ממש מאכזב. אחרי ככלות הכל, במטלותיו כשר האוצר, ועל אחת כמה וכמה כקול השפוי היחיד בממשלה, הוא רחוק מלמלא אחר הציפיות ממנו.
זרם עכור
ולמי ששכח - ראוי להזכיר: כחלון הבטיח הרים וגבעות בכל הקשור לשינוי פני המשק. האמת ניתנת להיאמר שהוא כשל בהבטחותיו, ומעל לכל לא הצליח במאמציו הכנים להוזלת הדיור, שבהם דווקא עלה בידיו להשיג בדיוק את ההפך מזה. המחירים רק עלו ועלו, ושום תוכנית אפקטיבית להוזלה אינה נראית כלל באופק. גם הבטחתו של כחלון להוציא את הבנקים לתחרות בריאה ביניהם - לא הוכיחה, עדיין, עצמה. הבנקים עושים כבתוך שלהם, ולמרבה הצער נותרה בעינה תמונת המצב שהייתה בהם קודם לכן. גם עתיד ורוד יותר לא נשקף בינתיים. במקום להסיק מסקנות ראויות ולהתנער באחת מהממשלה הקיימת - מעדיף כחלון לדבוק בכיסאו ולהמשיך ולשחות עם הזרם העכור של מי המדמנה. |
| תאריך:
|
31/05/2016
|
|
|
עודכן:
|
31/05/2016
|
|
ראובן לייב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אדון ליאון
|
31/05/16 10:46
|
|
|
|
2
|
|
אלומת אור? מצחיק
|
31/05/16 15:22
|
|
בראשית היו ההגנה, ארגון השומר, הפלמ"ח, חיש, אצ"ל, לח"י ועוד. עם הקמת המדינה קם בן-גוריון ועשה סוף לעניין כשהכריז כי למדינה הצעירה יהיה צבא אחד והוא צה"ל - צבא הגנה לישראל.
|
|
|
|
|
מתחילת המאה העשרים, כשההסתדרות הציונית נחלקה לשתיים - זו של פועלי ציון בראשות ויצמן ובן-גוריון, וזו של הציונים הרוויזיוניסטים (צה"ר) בראשות זאב ז'בוטינסקי, כשהראשונים פונים לממשלה הבריטית בדרישה להגביל את מספר הסרטיפיקטים, הרשות לעלות לא"י, מכמה עשרות אלפים בשנה לאלפיים בלבד, "כי מי יכול לפרנס ולדאוג למספר כה רב של עולים?" (כדברם), מאז, השנאה בין ממשיכי הבולשביזם בארץ לאלה שהביאו הון וייסדו כאן את הכלכלה התעשיה והמסחר - השנאה הזו משגשגת עד היום. דרישתם זו חסמה את האפשרות שאלפי יהודים יינצלו מציפורני השואה ויעלו לארץ...
|
|
|
|
|
המצווה הנועלת את תרי"ג מצוות התורה אמורה בפרשת 'וילך', בספר דברים פרק ל"א, פסוק י"ט: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". יש בה במצווה הנכבדת הזאת שתי צלעות, אם לא שלש, הבאות לכלל ביטוי בשלושה פעלים. הראשון בהם הוא כִּתְבוּ לָכֶם, המיתרגם למצווה הי"ח במניין המצוות לרמב"ם, "שציוונו שיהיה כל איש בישראל כותב ספר תורה (התורה כולה קרויה 'שירה') לעצמו" בתוספת הערת רבינו אשר-"אם ידו משגת"-. הפועל השני הוא וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עליו ייסד הרמב"ם בין השאר את ההלכות ח',ט' וי' בהלכות תלמוד תורה.
|
|
|
|
|
משלחת של ארגון ה"ג'יהאד האיסלאמי", בראשות המזכ"ל ד"ר רמדאן עבדאללה שלח, ביקרה השבוע בטהרן אחרי נתק ממושך ומנהיגה נועד ב-2 במאי עם עלי ח'מינאי, המנהיג הרוחני העליון של אירן, עם שר החוץ ג'וואד זריף ועם יו"ר הפרלמנט עלי לאריג'ני.
|
|
|
|
|
כידוע התקשורת מנהלת את סדר היום הציבורי, אבל בריקבונה ומלאכת הרמייה שלה היא מעלה נושאים שהיא מעוניינת בהם ומשליכה אחרים שאין בהם תועלת עבורה. בשנות אוסלו האופטימיות היא התעלמה לחלוטין מהמציאות ומהנתונים שעלו מהשטח. אינסוף שאלות מתבקשות לא נשאלו, אין קץ נתונים חשובים לא נחשפו. התופעה חזרה על עצמה שוב ושוב. כך ערב הנסיגה הקטלנית מלבנון, כאשר עיתונאים בכירים לקחו חלק אקטיבי במסע ההסתה של ארגון ארבע אימהות ופוררו את ההתנגדות שהייתה בצבא ובציבור, אותו מהלך היה ערב הבריחה מקטיף ומצפון השומרון, בהתמסרות של העיתונאים לפשע ולאיוולת של ממשלת שרון ובהגנה על משפחת שרון. בכל אלה שב דימוי כלב השמירה של הדמוקרטיה שמסמם את עצמו ואותנו במכוון. זוהי הכלאה של רוטוויילר ופודל, מעין חיה דו ראשית הנובחת ומכשכשת בזנב לכיוונים הלא נכונים. והכול מכיוון שלא אמות מידה עיתונאיות עומדות לנגד עיני מרבית מוביליה, אלא מטרות פוליטיות-משיחיות.
|
|
|
|
|
