כאשר נתניהו, בכנסת ב'יום הרצל', הבטיח "צעדים אמיצים להשגת שלום עם הפלשתינים" אחזה בי צמרמורת. "שלום של אמיצים" הייתה סיסמת ההונאה האהובה על
יאסר ערפאת וקריאתה הנכונה היא בסגי נהור:
מלחמה של פחדנים. גם הניסיון של מי שמתיימר להיות 'מנהיג הימין' להוציא ממחסן הגרוטאות ולהשמיש מחדש את דחליל "השלום", שאפילו השמאל עובר עליו בשתיקה דיסקרטית אחרי למעלה מ-1,500 "קורבנות שלום" - מזכיר לנו את נתניהו ההוא, שמסר 90% מחברון לאש"ף, שלח את לאודר להציע לסורים את מרבית הגולן, אימץ את אוסלו, וויתר בהסכם וואי על שטחים ביהודה ושומרון, הקפיא ומקפיא את ההתנחלות היהודית, הצביע בכנסת בעד הגירוש ("ההינתקות") והתחייב פומבית ל"שתי מדינות". כנראה שכל זה אינו עדיין "אמיץ" מספיק ויש להתכונן לקראת הסתיו למופע אומץ עוד יותר מרהיב מצד ראש ממשלתנו.
כדי לתת תמונה, מה טיבו של ה"אומץ" החדש, אביא כאן שלושה טקסטים שידברו בעד עצמם. לפי אלכס פישמן במאמרו "איווט עוד יתגמש" (
ידיעות אחרונות, 26.5.16), נאום-השלום של סיסי הוזמן על-ידי נתניהו, במטרה להכניס את הרצוג ומפלגתו ל
ממשלה. במלאכת השכנוע עסקו עו"ד יצחק מולכו מטעם נתניהו ו
טוני בלייר. ערב הנאום העביר בלייר לסיסי שתי התחייבויות של נתניהו: ראשית - ישראל מקבלת את "יוזמת השלום הערבית" (שנקראת גם "הסעודית"), בכפוף לאפשרות להעלות הסתייגויות במו"מ (הערה: דומה הדבר לאדם המוכן לשאת ולתת על אשתו, אבל - בכפוף להסתייגויות...). הבטחתו השנייה של נתניהו הייתה - מתן התחייבות ישראלית נוספת, פומבית, ל"חזון" שתי המדינות ביחד עם "מהלכים... שיעניקו אמינות להתחייבות זו" (הערה: אנו מכירים רק מהלך אחד כזה: הקפאה גמורה של ההתנחלות. אגב, שלום ירושלמי דיווח ב'ידיעות אחרונות' שהמתווה המדיני שנתניהו גיבש עם הרצוג לצורך כניסתו לממשלה כלל התחייבות להקפאת הבנייה ביו"ש . בהמשך כותב פישמן, שאחרי הסכם צירוף ליברמן לממשלה התקשר נתניהו במיוחד עם סיסי והבטיח לו שהמתווה שהסכימו עליו נשאר בעינו והמחויבות היא גם בשם ליברמן (הערה: ליברמן מתבטא באופן קבוע בזכות מה שנקרא "היוזמה האזורית"). בסוף כתבתו מדבר פישמן על "מחיר הכרטיס שנידרש לשלם לעולם הערבי כדי להיכנס לתהליך", והמחיר שנתניהו מוכן לשלם לפי תיאורו הוא בפירוש הפקרת חבלי מולדת.
הטקסט השני הוא נאומו של הרצוג בכנסת, בו הספיד את ההסכמה עם נתניהו שלא התממשה בגלל כניסת ליברמן (ערוץ 7,רעות הדר,25.5.16). לדבריו, הוא הגיע עם נתניהו ל"מהלך פוליטי דרמטי שמבוסס על מהלך פוליטי אזורי דרמטי ונדיר... מתווה המבוסס על הסכמות עם מנהיגים ברחבי העולם ובאזור" והוסיף: "אישית, הייתי מעורב אקטיבית" (הערה: לפי זה, נתניהו ניהל שיחות מדיניות סודיות עם מנהיגים ערבים בשיתוף עם ראש האופוזיציה, ומאחורי גבם של חבריו השרים והח"כים! בישראל הגיע כנראה הפיחות בערכים עד כדי כך, שהגילוי הזה לא משך כל תגובה).
קידום תהליך השלום
חגי הוברמן בערוץ 7 (25.5.16) הוסיף, שההצעות של נתניהו להרצוג כללו זכות ווטו מחלטת למפלגת העבודה על הבנייה ביהודה ושומרון וכניסה לתהליך מדיני שיוליך לנסיגה עמוקה ביו"ש. הוברמן סיכם שנתניהו גילה כאן "שאין לו שום חוט שדרה... ושום אידיאולוגיה".
הטקסט השלישי הוא של נתניהו בעצמו - דבריו בכנסת בעת חתימת ההסכם הקואליציוני עם ליברמן: "יש הזדמנויות. אני מחויב לקידום תהליך השלום. אני מחויב לעשות כל מאמץ להגיע
להסדר... אמר פה יו"ר
המחנה הציוני כי יש הזדמנויות חדשות באזור... לקידום השלום... אני מסכים. על כן אני קורא שוב להרצוג ולחבריו להצטרף..(ל)חזק את היכולת למצות את הסיכויים לשלום" (הערה: בניגוד להרבה מחבריי שממשיכים לתמוך בנתניהו למרות הדברים האלה, וכנראה ימשיכו בכך עד שיהיה מאוחר מדי, אני כן מאמין לנתניהו שהוא מתכוון למה שהוא אומר ועושה במהלכים האלה ואינני מתנחם בתירוץ המביש, שכפי ששיקר לבוחריו כך גם ישקר לערבים. ההבדל הוא, שמהתחייבויות בינלאומיות לא יתנו לו להתחמק).
גם הקריאה הנוכחית לבוז'י להצטרף עכשיו אינה מחווה ריקה. לא סתם הוא שומר את משרדי החוץ והכלכלה פנויים. ויש לחישוב שלו על מה להסתמך: כאשר יפורסמו הוויתורים הנדיבים שעשה ל"ערביי האזור" ובתוכם פרטי "היוזמה הערבית" שלפיה הכל עומד למכירה - ההתנחלויות, ירושלים, הפליטים, הגבולות - וכאשר 'מחנה השלום' ייחשף לקסם הסעודי והמפרצי, גם הח"כית השמאלנית הקיצונית האחרונה במפלגת העבודה לא תוכל עוד לעמוד בפני ההאשמה 'בגללך החמצנו את השלום!', ותיאלץ להצטרף לממשלה. בונוס נוסף יקבל השמאל בעזיבתו הבלתי נמנעת של '
הבית היהודי' את הממשלה.
לבית היהודי נתן למשבר הקבינט הזדמנות להקדים ולעזוב את הממשלה ולהביא לבחירות, בטרם יספיק נתניהו לסנוור את עיני הציבור עם "קסמי ערב" ולצרף את הרצוג לממשלה. בחירות חדשות,על הסכנות שבהן, היו עדיפות על הוודאות הגמורה של אסון לאומי בממדים היסטוריים, המאיים עלינו מתוכנית העוועים "האזורית", שבהכרח תסתיים באינוס מדיני קבוצתי.
להשלמת התמונה מספרת פזית רבינא ב'
מקור ראשון' (27.5.16) שאחרי הצטרפות ליברמן יצאה משלחת ישראלית ובה בכירים ממשרד החוץ ומשרד הביטחון למצרים להכנת הפסגה המשולשת - סיסי, נתניהו, עבאס - בקהיר. המשלחת, בראשות מנהלת מחלקת המזרח התיכון במשרד החוץ, הביאה עמה הצעות ישראליות לדיון.
הנה כי כן, אלה אינם תרגילים באוויר, אלא צעדים ממשיים והם מתרחשים ע כ ש י ו. ולמרות זאת הזירה הפוליטית שותקת וגם המחנה הלאומי, ובתוכו מאות אלפי המתנחלים, אדיש - כאלו לא ביקר לו ביותר מדובר.
