בנימין נתניהו וה"ריאל פוליטיק"

קראו היטב הדברים - חזרו וקראו אותם, בשנית ובשלישית - עד כי סופכם, שאתם עצמם, תאמרו אל חוץ - בגרון ניחר ובצעקות מחרישות אוזן, המשפט הבא: "נתניהו - רק נתניהו יביא השלום". ואתם מסתכלים בתמיהה מרובה, על עצמכם, מביטים בדמותכם הנשקפת אל מולכם במראה (גם בצדודיתה) - גברים ונשים, באמצע חייכם, בעלי משרות, המבטיחות הכנסה קבועה ונאה וגם/או בעלי עסקים מבוססים ומכניסים - "מי שמוגדרים שמנה וסלתה של תנועת העבודה" - והנה מושחים אתם, שוד ושבר, ראש ממשלת ישראל המכהן, בנימין נתניהו, בשמן המשחה להיות משוח - מטעמכם אתם וכשלוחכם האישי והפרטי להביא שלום עלינו ועל כל ישראל, בסכסוך העתיק והמתמשך עם הפלשתינים.

אתם! אתם, ממש - לא אחרים!

לא. לא. אל ייפול ויישמט ליבכם אל רצפת חדר, וחלילה וחס, פגם של ממש יהיה בו, בשל חרדת יתר, עד שלא יעמוס בעומס הכבד ויקרוס הוא, בבת אחת. נגבו טיפות הזיעה המעיקות העולות, משני צידי רקתכם ומתקרבות - אט אט ובביטחון מרבי - אל מרכזו של מצח. הכל - הכל בסדר. גם אנו חווינו חוויה זו, אם כי לא כחוויה מתקנת, אלא כחוויה סבירה ומסתברת, כתוצאה מניתוח לוגי וקר של ההתפתחויות הפוליטיות.

אם אינכם זוכרים, בואו ונזכיר לכם/לכן. מדובר בממשלת ישראל ה-34 במניין, בה, בנימין נתניהו, מכהן כראש ממשלה, בפעם הרביעית. יותר מכל ראש-ממשלה אחר, בישראל, שקדם לו. נכון הדבר שאין לנתניהו כל רוב פרלמנטרי מוצק והוא נהנה מאימון מצומצם של 66 חברי-כנסת בלבד (אולי אפילו נהנה הוא מאימון של 67 חברי-כנסת, תלוי מה יהיה מצב רוחה של ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, הבוקר). אבל הוא שולט - ובגדול!

עם זאת מה שקרוי "גוש האופוזיציה". הניצב מול בנימין נתניהו, בכנסת, מרוסק לחלוטין. גוש זה, בהיותו מסוכסך כה עמוק, בתוך עצמו, אינו מהווה איום כלל. האנשים הבכירים ומובילי גוש זה, אינם יכולים להחליט מה יהא צבע הדיו בעט בה כותב, "מנהיג האופוזיציה" יצחק "בוז'י" הרצוג, ככל שהדבר, מצריך הכרעה.

בנימין נתניהו מוצא עצמו יותר ויותר "נכנס" אל עמקי ונבכי מה שקרוי בתורת מדע-המדינה, ריאליזם (הקרוי גם "ריאל פוליטיק" או "ריאליזם קלאסי"). תיאוריה זו - בתורת מדע-המדינה - דוגלת בנקודת מבט ובהשקפה, לפיה יש להביט על העולם "כמות שהוא", בלא רצון וגם/או בליה כל ניסיון, ממי הדוגל בתפיסה זו לתקן וגם/או לייפות דרך עיצוב הדברים והתנהלותם, בעולם, לפי תפיסת עולם וחיים מנוגדת. אבי הריאליזם הוא הנס מורגנטאו, שהניח את היסודות לתפישה הריאליסטית בטביעת ההנחה שטבען של מדינות הוא אנוכי ואינטרסנטי, ושכל מדינה שמה דגש על פיתוח של עוצמה צבאית. לשיטת האסכולה הריאליסטית - כפי שמפורטים דברים ב"ויקיפדיה" - פועלן של המדינות מונע על-ידי השאיפה להשגת כוח פוליטי או צבאי, ולא על-ידי עקרונות מוסריים ואידיאליים.

בהתאם לתפיסת העולם הריאליסטית, הרי מכיוון שהעולם מבוסס על אינטרסים מנוגדים וסותרים, לא ניתן לעולם להגשים עקרונות מוסריים במלואם. ניתן להגיע למצב קרוב לכך על-ידי איזון אינטרסים, המובילים להסכמי שלום בין המדינות, אך יש להפנים כי מדובר באיזון זמני שמטרתו שאיפה להשיג את הרע במיעוטו ולא את הטוב המוחלט.על אנשי "הריאליזם הפוליטי"נמנים בין היתר הקנצלר הגרמני, אוטו פון ביסמרק; ההיסטוריון היווני, תוקידידס; המדינאי האיטלקי ניקולו מקיאוולי; הפילוסוף הבריטי תומאס הובס וכן התיאורטיקן והגנרל גרמני, קרל פון קלאוזביץ.

למי שכבר שכח/ה נזכיר, כי למרות שבנימין נתניהו בא מבית שבו נהגו על-פי תפיסת העולם של זאב ז'בוטינסקי, הרי נתניהו - הפוליטיקאי או המדינאי, איש ואישה, לפי המינוח שלהם, להבדילו מנתניהו העסקן, הרגיל להתלהם בכינוסים פוליטיים סגורים או "סגורים" המודפים, במלואם, לתקשורת - שוב אין דוגל עוד - לפחות לא בנאומים פומביים וישירים, מפיו הוא - באסכולת: "שתי גדות לירדן - זו שלנו זו גם כן!".

נתניהו - הפוליטיקאי או המדינאי - מבין שאידיאולוגיה, לחוד ופוליטיקה שוטפת ויומיות, לחוד. לכן, שוב אין נפסל רעיון שתי מדינות - לנו ולפלשתינים - שתתקיימנה, זו בצד זו. לכן שר הביטחון החדש, בממשלתו של נתניהו, "הפאשיסט", אביגדור ליברמן, מעלה רעיון זה של שתי מדינות לנו ולפשתינים שתתקיימנה, זו בצד זו, כבר בנאומו הפוליטי הראשון, כשר ביטחון בממשלת הרביעית של בנימין נתניהו. זו היא הסיבה מדוע רק מנהיג פוליטי, מסוגו ובמעמדו של בנימין נתניהו, יכול לכרות הסכם שלום עם הפלשתינים. האם אתם חושבים - וברצינות - ש"מנהיג האופוזיציה" מסוגל לכהן כראש-מממשלה או לכרות הסכם שלום על הפלשתינים? בואו נראה אותו גבר, גבר - וקודם כל כורת ברית שלום עם שלי יחמוביץ' ושאר המתנגדים לו, במפלגתו שלו.

רק מנחם בגין המנוח הצליח לכרות הסכם שלום עים מדינה ערבית - הלא היא מצרים והסכם שלום זה - גם אם מדובר ב"שלום קר" - מחזיק מעמד כבר 35 שנה תמימות. לכן, רק נתניהו - רק נתניהו יוכל להביא לרגיעה באזור ולכרות הסכם שלום עם הפלשתינים. לכן, במקום לדשדש במי אפסיים ובסחי ומאוס של הוצאות מעון ראש-הממשלה, שהוציאה או שלא הוציאה אשתו וכתב-אישום צפוי, נראה שנתניהו יפנה מכאן ואילך מאמציו לכיוון כריתת הסכם שלום על פלשתינים. זו תקופת "מלכותו" האחרונה ותופת כהונתו הרביעית של בנימין נתניהו וסביר להניח שהוא יבקש לסיים אותו כמי שהטביע חתימת ידו בהיסטוריה, כמדינאי ולא להיזכר כהערת שולים וכפסיק, כפוליטיקאי שהצליח לשרוד - בטקטיקות פוליטיות ארבע תקופות כהונה כראש ממשלה . עניינו של ח"כ שמואל כ"ץ המנוח, ממקימי תנועת החרות, שימש כיועצו של מנחם בגין להסברה, כראש הממשלה הוכיח כי ה"ריאל פוליטיק" דוחק האידיאולוגיה, במבחן המעשי, של החיים השוטפים. כוונותיו המדיניות החדשות של מנחם בגין, שלא עמדו - לדעת שמואל כ"ץ המנוח, עם עקרונות תנועת החרות, גרמו לו לפרוש, בשנת 1979, מתנועת החרות.