אל תשמחו מוקדם מדי <br>

אם בשבוע החולף כולנו חשבנו שהרומן הממשמש ובא של ביבי (בנימין נתניהו) ובוז'י (יצחק הרצוג) ‏נגדע באיבו, אז מסתבר שביבי שומר כמה תיקים בארסנל שלו, ליום חמים שבו משהו במפלגת ‏העבודה יפשיר. כך שהימין והמתנחלים, שחשבו בטעות כי ליברמן מחשק את הממשלה לתוך אג'נדה ‏ימנית, ולא יקום ולא יהיה הסדר טועים. מסתבר.
‏
אבל מצד שני גם השמאל טועה, כך לפי טוכפלד; אם הם קיווי שביבי הכניס לתוך הקואליציה את הסוס ‏הטרויאני שלו, אביגדור ליברמן, הם מגלים שליברמן הפך מתוך יותר - כי יש משהו בכסא של שר ‏שעושה את זה בגדול לחוש המתינות, ואשר מצליח להצמיח מבוגר אחראי מתוך מי שהיה סבור עד ‏כה כי "בעל הבית השתגע" זו האסטרטגיה הכי טובה.‏

למעשה, גורס טוכפלד, כניסת ליברמן לממשלה מנטרלת כל התנגדות מימין, ומחזקת את אותה ‏ממשלה שהשמאל רק מייחל לנפילתה, בכל דרך אפשרית, כולל דרך סיפורי שרה נתניהו- גיא אליהו- ‏מני נפתלי. אך לשווא. דווקא שריון התקציב לשנתיים הקרובות, טוען טוכפלד, מבטיח את היציבות ‏המיוחלת. ‏
טוכפלד אינו חוסך בטורו את דעתו השלילית על נפתלי בנט ועל התנהלותו:

לשיטתו, זו כפיות טובה, ‏לאחר שביבי סירב לסלק את "הבית היהודי" מן הממשלה לטובת כניסת העבודה על מלוא הפמליה ‏שלה (כולל עמיר פרץ ושלי יחימוביץ), לשחק את המתריע בשער, בכדי לסחוט מנתניהו הבטחה ‏שתגרום לבנט להיראות כמו שומר החומות של הביטחון; ‏

ההתעקשות על לא כלום (שהרי כל חבר קבינט יכול להפגש עם קצין בכיר במל"ל ולקבל עידכונים ‏כאוות נפשו), רק בכדי שבנט יוכל לצייר עצמו כז'אן-דארק ביטחון, הייתה, לשיטת טוכפלד, לא במקום. ‏איזה מזל, טוען טוכפלד, שיעקב ליצמן הנמיך את הלהבות שממלא לא היו צריכות להתלהט, ‏מלכתחילה.‏