את טורו ב
ישראל היום פותח
מרדכי גילת בביקורת חריפה על המפכ"ל
רוני אלשיך, בבחינת נאה דורש, אבל לא נאה כשזה מגיע לקיום: אלשיך, המינוי של
גלעד ארדן, נראה טוב בהתחלה: הוא ביקש להרחיק בין שוטרים לבין גורמים עבריינים, בכדי לא לקבל את פרשת
רונאל פישר 2; הוא ביקש למגר את תופעת ההטרדות המיניות במשטרה, רק בכדי לקדם, בחלוף זמן, קצין שהטריד מינית, תוך שהוא פועל בניגוד להמלצת היועץ המשפטי ל
ממשלה,
אביחי מנדלבליט.
זו הייתה רק יריית הפתיחה, של האכזבות שהגיעו, אחת אחרי השנייה, מכיוונו של אלשיך, טוען גילת: אלשיך העדיף מאבק במטרדי רעש על פני מאבק בעברייני צווארון לבן, משפחות פשע, פרוטקשן, סחיטה. גם התהדרות מפקד מחוז מרכז -
מוטי כהן, בירי במבצע הרצח הכפול, שהתבררה ככוזבת (הוא בכלל התאבד), היא עוד פשלה, אשר לדעת גילת, אירעה במשמרת של אלשיך. והשיא, לדעת גילת, היה בהחלטה לאפל את ממצאי החקירה בעניין
שרה נתניהו, עזרא סיידוף ואבי פחימה.
את המשך הטור מקדיש גילת למי שחושבים שהם מיוחסים ומורמים מעם: פואד (בנימין בן-אליעזר), לדעת גילת, הוא חולה מדומה, ומשתמש במחלתו כמניפולציה לדחיית דיונים ולדחיית הקץ; קובי פרץ, לטעמו, הוא מפונק, אשר במדינה מתוקנת היה "זוכה" ב-10 שנות מאסר, וגם
אהוד אולמרט שקיבל שנה וחצי על שוחד של 60 אלף שקל, מתלונן בלי סיבה: מסתבר כי בוחן רישוי מנתיבות שנטל שוחד על-סך 250 ש"ח, קיבל 14 חודשי מאסר. לסלבריטאים ולמורמים מעם כדאי, לשיטת גילת, להיכנס לקצת, אבל קצת פרופורציות; גם ההתמהמהות של
שי ניצן מהגשת כתב אישום כנגד נבות תל-צור בפרשת
שולה זקן ואולמרט, היא חלק מאותה טרשת מיוחסים, אשר רשויות השלטון לוקות בה, לדעתו.
