הסיבה לכתיבת המאמר הזה, שאינו ביקורת על הצגה כלשהי, היא הסבת תשומת הלב למתרחש בעולם התיאטרון, שמידת השפעתו על תרבות התיאטרון בארץ תוכח בעתיד. והטריגר לכתיבה היא הצגת הקומדיה "מה עושים עם ג'ני", שאת הביקורת עליה נעלה בהמשך.
לאחר ארבעים שנים בהן
ליא קניג, אגדה חיה, שהייתה והינה מלכת התיאטרון הישראלי (כל אותן השנים בתיאטרון "
הבימה"), היא ניצבת כעת במלוא תפארתה וכשרונה שהשמיים הם הגבול עבורו, מול שחקנית המשחקת את בתה (בהצגה "מה עושים עם ג'ני") ושהרקורד שלה משובץ בשלל תפקידים קלאסיים, דרמטיים וקומיים בכל התיאטרונים הרפרטוארים -
מאיה מעוז. מהמפגש ההיסטורי הזה מסתמן, שכמו משמיים זימנו את שתי ענקיות הבמה כדי להראות לנו את תמונת העתיד: מי עשויה להיכנס לנעליה הגדולות של ליא, כשזו תחליט לנוח מעבודת הקודש שלה. אם כי, כמו הדמות במחזה הזה, קשה להאמין שהיא תעשה זאת מעצמה.
ליא קניג כבשה את לב כולם בתפקידה כ"אימא קוראז'", בהפקת הבימה בשנות השבעים, תפקיד שאף אחת לא יכלה לעשות מה שהיא עשתה בו, בכל שאר ההפקות שהיו לאחריה. קולה כשהיא שרה את שירי קורט וייל ו
ברטולד ברכט עדיין מהדהד בזיכרון של כולם. לא הייתה עוד אימא קוראז' כמוה מאז ומעולם. כך גם כששיחקה את רוזה, הזונה בדימוס שגידלה ילד ערבי ב"כל החיים לפניו", וכך כששברה את הלב כ"מירל'ה אפרת", וב"סוניה מושקט" - קורטוב מבין ההצלחות הענקיות שלא תישכחנה. את יכולתה הקומית הוכיחה כשהיא מסובבת על אצבעה הקטנה את הצופים בשלל הצגות כמו "מדריך לתייר בוורשה", "מועדון האלמנות העליזות" ועוד ועוד.
מול טייגרית כזו - קשה להתעמת. ובכל זאת, עושה זאת
מאיה מעוז, עדיין צעירה אך עם רקע של משחק בתפקידים ראשיים בתיאטרון חיפה כמו ב"אותלו" כ"דסדמונה", כשחקנית קומית בלהקת השחקנים היהודים בתקופת השואה ב"להיות או לא להיות", ובתיאטרון הספריה כרעייתו של דניאל ברנבוים חולת המחלה ניוון שרירים, ז'קלין דו פרה, בהצגת "דואט לאחת". אך את עיני היא לכדה ממש כבר כשרק הנצה, בתום לימודיה בבית צבי, כששיחקה את הדודה המבוגרת, זו שאימצה את הילדה הג'ינג'ית בהצגה "האסופית" - בו הדגימה עד כמה גילה הצעיר לא עומד לה למכשול כשהיא משחקת מבוגרת, כל זאת, הודות ליכולות המופלאות שלה, להיכנס לכל תפקיד בכל גיל, ולהרשים ולחדור ללב כל צופה במשחקה המופלא.
וכעת, כששתי גראנד דאמות כאלו מתעמתות כאם ובתה בהצגה "מה עושים עם ג'ני", נפרשת תמונת העתיד חיה לנגד עיני הצופים: המלכה כיום מול המלכה שתהיה בעתיד, ולא תבייש את הפירמה. היכולות הדרמטיות המצויות בדמן של השתיים נמזגות לתוך הקומדיה הבלתי פוסקת, ומאירות את עיני הקהל לגרעין האמיתי של מה שהוא זוכה לראות.
ומכיוון שהרעיון בבסיס ההצגה הוא העימות בין הקשישה שמסרבת לקבל את גזר דין הגיל, ולא שועה לרצונות ודאגות בנותיה, ושמה פס על המילה "מוות" כמו אינו קיים כאופציה עבורה, הרי על-רקע העימות בין דאגת הבת לאמה שמגיעה לטונים כמעט היסטריים, בסצנה קורעת לב שעושה מאיה מעוז, מתאפשרת החצנת כוחן המופלא של שתי אלו, הממחיש את המושג "ועידת-פסגה של שתי גראנד דאמות". ממש מלכות, בעבר ובהווה ובעתיד.
