האויב היכה שוב - לא "הטרור", שאיננו אלא אחד ממגוון האמצעים של האויב - ופגע הפעם בלב העיר תל אביב. לא ב"שטחים", לא ב"
מתנחלים", אלא בתוככי "ישראל הקטנה" והבליינית, במקום שכביכול אינו שנוי במחלוקת. האומנם?
תל אביב נוסדה בשנת תרס"ט (1909). למעשה, שכונות יהודיות הוקמו מחוץ לחומות יפו עוד בשלהי המאה ה-19. הראשונה והידועה שבהן היא נווה-צדק, שהוקמה כבר ב-1887 על-ידי קבוצת מתנחלים שרכשו את האדמה מאהרון שלוש, שהוא עצמו רכש את הקרקעות ובנה את ביתו הראשון שנים אחדות לפני כן. מכאן שגרעינה של תל אביב נטמן בחולות 22 שנים לפני ייסודה הרשמי של העיר על-ידי אהרון שלוש, שעלה מצפון אפריקה עם הוריו אברהם ושמחה ועם אחיותיו (אחיו טבעו בדרך), כבר במחצית הראשונה של המאה ה- 19. צאצאיו נמנים על כ-60 מייסדי העיר: בניו יוסף-אליהו שלוש ויעקב שלוש ונכדתו הבכורה שרה לוי (אחות סבתי). בני משפחה רבים אחרים המשיכו להתגורר בנווה-צדק השכנה ולהיות מעורים מאז בכל קורות העיר.
תל אביב הוקמה בסמוך לעיר יפו ושיקפה מגמה של יציאה אל מחוץ לעיר הוותיקה הקיימת והקמת עיר עברית לידה. קדם לכך תהליך דומה בירושלים, במאה ה- 19. דוגמאות להתפתחות כזו של היישוב היהודי בארץ ידועות גם אחרי קום המדינה. למשל, נצרת עילית ליד נצרת וקריית ארבע ליד חברון.
יש הרואים בתל אביב את העיר העברית הראשונה. אבל, מי שקדמה לה במעמד זה בכ-3000 שנים היא חברון, העיר העברית הראשונה באמת. מבחינה זאת ניתן לשקול יצירת ברית ערים תאומות בין תל אביב לחברון: שתיהן היו בירה זמנית של ישראל, ושתיהן ויתרו על תואר זה למען בירת הנצח, ירושלים.
מלכתחילה לא נבנתה תל אביב כעיר עברית. ראשיתה הייתה מצפון ליפו, על קרקעות שנרכשו מערבים, וגם המשך התפתחותה היה על אדמותיהם של כפרים ערביים: סלמה, סומייל, ג'מוסין, שייח מוניס, ועוד. ניתן לראות בה את ההתנחלות העברית הגדולה, זו שבאה בעקבות המושבות הראשונות, וזו שקדמה לערים העבריות שקמו החל בשנות ה- 20 של המאה ה- 20. אין הבדל עקרוני, בוודאי לא מנקודת מבטו של האויב, היכן נמצאת התנחלות זו או אחרת, ובאיזה צד של "הקו הירוק".
השימוש במונח התנחלות רק לגבי יישוב יהודי שקם מעבר ל"קו הירוק" והצגת התיישבות זו כפסולה משקף מגמה פוליטית, אך לא מציאות היסטורית. לכן מן הראוי שדווקא תל אביב תתנער מתדמית הבועה שדבקה בה, ותכיר בהיותה אם כל ההתנחלויות.
ועוד: ראוי שהן "העיר העברית הראשונה" והן מדינת היהודים כולה תחזורנה אל זהותן העברית: הקפדה הן על השימוש בלוח העברי - במקביל ללוח הנוצרי ולא במקומו - והן על שימוש בעברית בשלטי חוצות ובשמות החנויות. אין דבר פחות עברי מרצף השמות הלועזיים של החנויות במתחם שרונה, למשל, המשכיחים את העובדה שמדובר בעיר עברית במדינת היהודים. וכמובן, במקום להיאחז בשיבוש הגרמני (ש' שמאלית) של השם העברי שרונה, מן הראוי לקרוא לשכונה בשמה העברי, שרונה עם ש' ימנית.
