"העם דורש צדק חברתי". כך צעקו כולם ברחובות לפני חמש שנים. האם הוא קיבל? האם המהלך הצליח? לכבוד חמש שנים למהפכה, מסכם פלוצקר את תוצאות הביניים, חמש שנים אחרי; הוא מזכיר שזו מהפכה שצמחה מקוטג', התפשטה, כאשר בשדה קוצים למחירי הדיור, ועברה לענייני צדק חברתי ומשם לוועדת טרכטנברג. היו בוועדה בני מעמד הביניים שהתקשו למצוא דיור ומשרות מתאימות, ובני הפריפריה שכל אלו היו חסומים עבורם מלכתחילה;
המחאה, כך מתאר פלוצקר, דעכה בחלוף שלושה חודשים, בניה - חלקם הלכו לפוליטיקה, חלקם חזרו לעסוק בענייניהם ; ועדת טרכטנברג, לשיטתו של פלוצקר, לא הייתה יותר מאשר דרך לבלום את המחאה, ולכנס אותה אל ד' אמות הטריק הידוע של "וועדת בדיקה". האם העלאת המיסים סייעה? לדעת פלוצקר, המהלך לא הוכיח את עצמו. יוקר המחיה המשיך לזנק, אבל לדעת פלוצקר, אלמלא המחאה, אותו יוקר מחיה היה מאמיר אף יותר. המחאה, לשיטת פלוצקר, השפיעה על
יאיר לפיד ליזום את מע"מ אפס ועל משה כחלון - את מחיר למשתכן. המחאה הזו, לשיטתו, הייתה הרבה יותר מוצלחת ותוצאתית ממחאות מקבילות במדינות אחרות.
הוא מראיין את פרופ' יוסי זעירא, מי שריכז את הייעוץ הכלכלי והמקצועי למחאה, ואשר חיבר את עיקרי הצעותיה למדיניות תקציב חדשה ושונה. זעירא מרגיע, כי גם אם נראה כי המחאה לא השיגה את שלה, איש אינו יודע באמת כיצד משק כנפי הקוטג' מתגלם, ומתבטא, תהליכית, בסופו של יום: בארצות הברית, הוא מזכיר, תנועת "לכבוש את וולסטריט" דעכה, אולם הופעת
ברני סנדרס בזירה הדמוקרטית חידשה את פעולתה, ולמעשה, סנדרס גרר את המפלגה הדמוקרטית כברת דרך שמאלה;
גם בישראל, טוען פלוצקר, המחאה שהחלה ודעכה באיבה לפני 5 שנים ממשיכה להטיל את צילה כיום, לדוגמה, בהתנגדות למתווה הגז ולשכר הבכירים; ועם זאת, פלוצקר אינו רואה כיצד ההמונים יצאו לכיכרות שוב. זה כבר לא יקרה. עכשיו הרחובות מלאים בפיגועים, לא בהפגנות.
