זהו אחד המשפטים הנפוצים בבית הישראלי המצוי. רק נגמרו לנו כמה מצרכים כמו לחם, חלב, עגבנייה, מלפפון, בצל ואולי איזה פרי או משהוא מתוק וכבר אנו מרגישים כאילו חרב אלינו העולם ואנחנו לא יכולים יותר.
מבט אל המזווה הגדוש והעמוס במוצרים יבשים לעייפה, הכולל אורז, פסטות שימורים ועוד כל מיני שאריות של מבצעים, קנה קבל אחד ועוד שניים, שלושה במחיר מפתה, לא מצליח לשנות את דעתנו.
נכון, אנו אוהבים מוצרים טריים וחסרונם מורגש באופן מידי.
רשתות השיווק יודעות זאת ומושכות אותנו אל מדפי הירקות והפירות ואל מקרר החלב העמוס (ביותר מידי מוצרים עם סוכר) ודואגות למקם את המחלקות הפחות אטרקטיביות, כמו השימורים ומוצרי היסוד כמו קמח, סוכר וקטניות, לא רחוק מהם.
הרשתות, מנסות להעלות את מחזור העסקים שלהם ומציעות לנו מבצעים, אשר בהחלט לא תמיד מתאימים לנו, אולם אנו מתפתים ובשל כך אוגרים כמויות מזון אדירות בארונות ובמקרר, אשר רובם ללא שימוש ובסופו של דבר "המבצע יצא בהפסדו".
תנסו לערוך פעם בחודש את הניסיון הבא - תשנו את הרגלי הקניה שלכם ותעברו פעם בחודש לקנות במכולת השכונתית, אבל רק את המצרכים שאתם זקוקים להם ובעיקר מוצרים טריים, גם אם מחירם אולי גבוה בחישוב הכללי בעוד 2-3 שקלים לקנייה. תגלו מהר מאוד שהמחסן הביתי שלכם מצטמצם ונשאר ברשת המזון ובכך תחסכו גם מקום אחסון ובעיקר ממון רב.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
