לשכה פחדנית, בלתי רלוונטית וחסרת שיניים

עיתונאי אחד, השולח ידו בכתיבת פובליציסטיקה בעיתון אחד, המגדיר עצמו ברבים בסיסמה פרסומית בנוסח: "עיתון לאנשים חושבים", כתב מאמר, שהוכתר על ידו, בכותרת: "עבריין בינלאומי בבית המשפט". מאמר זה פורסם בעמוד הדעות של אותו עיתון, בו מפורסם שם עורך העיתון, בעלי תפקידים, במערכת עיתון זה ומאמרי דעות נוספים. כדי שלא תושפעו ולא תוטו - פוליטית וגם/או אחרת - איני מציין שם עיתון זה, אלא אביא מאמר זה, בשלמותו - כמות שפורסם הוא, לפני ארבע ימים, ערב חג השבועות, תוך הדגשת קטעים, שנמצאו, על-ידי, ראויים להדגשה.

"העולם המשפטי אינו תחום הומוריסטי במיוחד. לא לעתים קרובות פורץ אדם בצחוק בשעה שהוא נחשף להכרעה שיפוטית. לי זה קרה השבוע. צחוק מר. נתקפתי בו, כשלמדתי על החלטת בית המשפט העליון לאסור בחוק על קיומה של אלטרנטיבה לתעשיית הכשרות, ולו האזוטרית ביותר. שוב הכשיר בג"ץ את השרץ. בפסיקתו נתן גושפנקה מחודשת לקיומו של המונופול המושחת והדורסני ביותר במדינה - הרבנות הראשית. מונופול שאין לו אח ורע במגזר העסקי, ושבהיקפו ובאופן פעולתו לא חולם לעבור שום רף של הממונה על ההגבלים העסקיים.

אבל מה שהצחיק אותי לא הייתה הפסיקה, אלא הרכב השופטים. ההחלטה התקבלה ברוב של שניים נגד אחד. שני השופטים ששימרו את הכוח המשחית בידי הרבנות היו אליקים רובינשטיין ונעם סולברג. שניהם חובשי כיפה, דתיים אורתודוקסיים, שצמחו והתפתחו בדרך המלך של הציונות הדתית. נתנו לחתולים לשמור על השמנת. זה ליהוק מוזר ביותר. למעשה הוא מוזר עד כדי כך, שהוא לא מוזר: ברור שנעשה במכוון. מתוך הנחה שמוטב שדתיים יעסקו בנושאים כאלה; הם הלוא קרובים ללבם. אלא שההיגיון היה אמור להיות הפוך בתכלית. יש כאן ניגוד עניינים מובהק. מדובר במתח בין דת ומדינה. השופט החילוני, אגב, אורי שהם, היה בדעת מיעוט.

לאור הפארסה, נדמה לי שזה עיתוי שראוי לדון בו במקרה הפרטי של אחד משני שופטי הרוב. גם אם מדובר בטאבו רגיש מאין כמוהו, ודאי שבימים אלו ובצייטגייסט (רוח התקופה) הנוכחית. כוונתי לכבוד השופט נעם סולברג. יש בעיה עקרונית עם סולברג. הבעיה אינה שהוא חובש כיפה. גם לא שהיה השופט היחיד מבין חמישה שהתייצב לאחרונה לחלוטין מאחורי עמדת המדינה בעתירות שהוגשו נגד מתווה הגז. אף לא שפסק פעם נגד אילנה דיין ומערכת "עובדה", ובכלל נוטה בפסיקותיו לאורך השנים לצמצם מאוד את חופש הביטוי העיתונאי והציבורי אל מול ענייני דיבה ולשון הרע. מותר לשופט להיות בעל מזג שיפוטי שמרני וממסדי. רצוי לו לבית המשפט העליון שיהיה בו מגוון דעות ועמדות מוצא.

הבעיה עם סולברג, אין דרך פתלתלה לומר זאת, היא שהוא מתנחל. הוא מתגורר באלון שבות, התנחלות המצויה בלבו של גוש-עציון ובלב הקונצנזוס, חמש דקות מירושלים, ועדיין - מעבר לקו הירוק. אלון שבות נבנתה על שטח כבוש. המשפט הבינלאומי ואמנות המלחמה הבינלאומיות אוסרים על הכובש להחזיק דרך קבע באדמת השטח הנכבש, גם לא להעביר לשם אוכלוסייה אזרחית מקרב העם הכובש. ישראל לא סיפחה מעולם את שטחי הגדה שכבשה ב-1967, ומנהיגה שם משטר צבאי. סולברג נוטל חלק פעיל במעשה עברייני לאומי. הוא שותף לדבר עבירה. הוא, בהגדרה, עבריין.

המתנחלים טוענים בלהט, ובפועל גם בצדק, שנשלחו למשימת ההתיישבות וההפקעה שלהם מטעם המדינה. הם רחוקים מלהיות מוקצים. בהדרגה הם השתלבו בכל תחומי החיים הציבוריים בישראל, והגיעו לשלל עמדות מפתח - בפוליטיקה, בכוחות הביטחון, בתקשורת. יש לנו כיום שר ביטחון מתנחל, ואפילו מפכ"ל משטרה מתנחל. אבל על-פי שיטת הסניוריטי, ב-2028 יעמוד בראש בית המשפט העליון מתנחל. כלומר עבריין. וזאת כבר בדיחה ממש לא מצחיקה". (ההדגשות, ההדגשות, בקו אחד ובשני קווים, שלי - ח"ש)

הודעת לשכת עורכי-הדין, מסוף השבוע שעבר, כללה גינוי תקיף ל"שיח האלים והמתגולל" של העיתונאי. הודגש שהלשכה לא תיגרר לשיח הפוליטי, אך: "לא ניתן להשלים עם התבטאות המגדירה שופט של בית המשפט העליון כעבריין". עוד הודע הודיעה, כי: "יש להצטער, להוקיע ולדחות בשאט נפש התבטאויות מסוג זה הגוררות שיח אלים, מתלהם ומסית תוך פגיעה במעמדו ובכבודו של בית המשפט העליון". לספקנים, הוסף והודגש: "כי לצד היותו של חופש הביטוי עקרון יסוד, הרי אין הוא מקדש הסתה ופגיעה בבית המשפט העליון".


נו, שויין, ברוך. אתה קראת מה שהלשכה של העוירכי-דינים אמרה? נו טוייב, אפילו יש לה הודעה בתקשורת.דבר אתי חזק. אני לא שויימע טוייב. תלונה במשטרה נגד העיתון והעיתונאי, הם הגישו? לא הגישו. אמרתי לך, הם פחדונים גדוילים. יודעים רק לדבר. פקה. פקה. עוירכי-דינים. זה המקצוע שלהם - לדבר ולדבר. רק לדבר וזהו. לעשות הם לא עוישים, כלום. נישט. גורנישט.