גם
אריה אלדד מצטרף לשורת הכתבים, אשר מסכמים, בדיעבד של עשור, את מלחמת לבנון השנייה. אלדד סבור כי יתרונה היחיד של המלחמה הוא שהיא מנעה את תוכנית ההתכנסות, היינו, הקמת מדינה פלשתינית בלב הארץ, משאת ליבו של
אהוד אולמרט. הוא לא מסכים עם כותבים אחרים (כגון
בן כספית) כי המלחמה גרמה להרתעה, ולשיטתו, העובדה שחיזבאללה הפסיק לנשוף לנו בעורף בשנים האחרונות, קשורה להתעסקות שלו עם סוריה (אבל מצד שני, כספית מזכיר לנו שחיזבאללה נותן לנו שקט כבר עשור, והעניין הסורי נמשך אך ורק חמש שנים).
לשיטת אלדד, הבחירה ב
דן חלוץ כרמטכ"ל הייתה בלתי מקצועית בעליל. הוא מציין: "
אריאל שרון מינה את דן חלוץ לרמטכ"ל ערב ה"הינתקות" - לא כי העריך את יכולותיו כמצביא, אלא כדי להיות קבלן הגירוש וחורבן היישובים בצפון השומרון"; הוא מספר שלאחר המינוי התמוהה של דן חלוץ הוא שאל את אריאל שרון ז"ל, "ומה יהיה אם תפרוץ מלחמה", והאחרון אמר לו "לא תהיה, דוקטור .
לשיטתו של אלדד הערכה ישראלית ולפיה "לא תהיה מלחמה" היא יוהרה, שמתעלמת מענייני פנים בעולם הערבי, לרבות הצורך שלהם במאבק ב"אויב הציוני" כל אימת שהם לוקים בבעיה פנימית זו או אחרת.
העצה של אלדד למדינת ישראל לקראת המלחמה הבאה (במלחמת לבנון הראשונה הוא היה רופא קרבי, בשנייה, חבר כנסת) היא: כשיוצאים למלחמה, לדעת את מטרותיה מראש. לא לשגות אשליות על שינוי גיאופוליטי במזרח התיכון (מלחמת לבנון הראשונה), או חיסול החיזבאללה (מלחמת לבנון השנייה).
לעניות דעתי, עצתו צודקת: אי-אפשר לשנות את השלטון במדינות ערב השכנות באמצעות מלחמה. ועם זאת, הוא טועה: מלחמת לבנון השנייה אשר זרעה הרס וחורבן בתשתיות הלבנוניות, והבהירה לחיזבאללה כי "בעל הבית השתגע", הרתיעה את החיזבאללה. אני מבכרת את עמדתו של כספית שמסביר שהתחמשות בלבנון הייתה מתרחשת כך או אחרת, ולא הכל נסוב סביבנו.
