פרופ'
זאב שטרנהל הוא מומחה בעל שם עולמי לפשיזם, ומחבר הספר "יסודות הפשיזם". וכשהוא טוען שהפשיזם הגיע לכאן, כדאי להקשיב לו. כדאי להקשיב לו בעיקר משום שהוא אינו חד-צדדי, ורואה גם את תרומתם של הפלשתינים לקלחת: הם מתבצרים, לדבריו, באי הכרה בישראל.
דווקא ביקורת על ישראל שאינה מאשימה את ישראל באופן בלעדי, שאין בה את רפלקס ההלקאה-העצמית האוטו-אנטישמי, ראויה להקשבה. וראוי כי נקשיב לפרופ' שטרנהל: הוא קובע כי דמוקרטיה אין פירושה לומר אמן אחר הלך רוחו של הרוב, או כדבריו:
"אין טעות גדולה מזו: דמוקרטיה מחייבת לקבל את הכרעת הרוב, אך אינה מחייבת להכיר בצדקתה או בלגיטימיות המוסרית שלה. כאשר דעת הרוב שוללת עקרונות אוניברסליים של צדק, שוויון וזכויות האדם, אישיות וקולקטיביות, היא מאבדת את הלגיטימיות שלה. זכויות האדם, שנקראו בעבר גם זכויות טבעיות, הומצאו בדיוק למטרה זו, כדי לשריין את זכויות היחיד או החברה או קבוצות מיעוט לאומיות, אתניות או דתיות בפני שרירות הלב של הרוב.
לכן, אין לרוב היהודי בישראל זכות לשלול את זכויותיהם של הפלשתינים לחרות, לעצמאות ולשלטון עצמי, כשם שאין לו זכות לפגוע בחופש הביטוי, ההתארגנות וההתנגדות של מי ששוללים את דעתו. אלה בדיוק העקרונות שהרוב אצלנו אינו מאמין בהם".
ראוי להקשיב לו גם כשהוא דן בשנאת הערבים וה"אחר" הפושה כאן כמו צרעת, שהרי, בעוד שאמירה שיתכן שמעולם לא נאמרה, של רמי סדן, בדבר שנאתו ל
ש"ס ולדרעי "הגנב הזה", מעוררת סמי משבר קואליציוני, והתנצלויות של יו"ר הקואליציה,
דוד ביטן, איש אינו מוחה כשמירי רגב מכנה את העובדים הזרים מסודן "סרטן", ואיש אינו מוחה כנגד ההשתלחות בערבים. את טורו הוא מסכם במילים ראויות להקשבה ולהתייחסות:
"פטריוטיזם אינו מחייב להיגרר אחרי התסכולים, השנאות, הפחדים והאינסטינקטים הנמוכים ביותר של "העם". מנהיגות אין משמעה לרוץ אחרי ה"עם" אלא לומר לו את האמת: לא רק שלא יהיה שלום או אפילו הסדר חלקי ללא פינוי הרוב המכריע של שטחי הגדה המערבית, אלא שישראל כמדינה חופשית לא תשרוד את הכיבוש: שום חברה אינה יכולה להתקיים דרך קבע כחברה חופשית תוך שהיא משעבדת חברה אחרת".
