בימים אלו הלך מאתנו בגיל 81 תת-אלוף במיל' עמוס עמיר, בנה של כלת ישראל סופרת הילדים אנדה עמיר. עמוס עמיר, מי שהיה טייס בטייסות קרב בחיל-האוויר, חתום על התואר "אלוף ההפלות", כשבמאות גיחות מבצעיות ובקרבות אוויר רבים הפיל שבעה מטוסי אויב. הראשון היה במלחמת ששת הימים ועוד ששה במלחמת ההתשה בשנים 1969-70.
לא באתי להרחיב ולספר על תעוזה מוכחת של מפקד טייסת מיראז'ים ומפקד טייסות ובסיסים של חיל-האוויר. גם לא ארחיב על תעוזת עמוס עמיר עת ניהל מלחמת יחיד נגד משחתת מצרית בים. כיצד הצליח לחלץ את מטוסו מאש תופת של פגזים מסיפון המשחתת לעבר מטוסו, כשמחוג מד-המהירות מראה אפס, ו"עכשיו זה גוש מתכת תקוע בשמים", כפי שכתב ברומן האוטוביוגרפי שלו, "אש בשמים".
אני מבקש להתייחס למאמר שנכתב בדם ליבו בעיתון
הארץ לפני כשלושה חודשים ב-29 בפברואר. בו הוא כותב "כי יש פתרון אחד ויחיד לקיומנו כאן בטווח הארוך - שתי מדינות לשני העמים, כל היתר דברי הבל או חלומות בהקיץ".
אי-אפשר לטעון לעבר טייס הקרב תת-אלוף עמוס עמיר שמאלן הזוי, כשהוא מאשים את הימין בישראל,
שהוא מסומם, שקוע בהזיות חסרות תוחלת ... ואמונה בהבטחה אלוקית אינה יכולה לשמש בסיס למעשה מדיני ריאלי". תת-אלוף במיל' עמוס עמיר כותב בדם ליבו- "למרבה הצער, מחנה ימני עצום, מתון וישר דרך נופל ברשת החלומות הזאת של ההבטחה האלוקית, המועצמת בדרך הפוליטית של הנהגת הימין".
את המאמר פרסם בשיא מתקפת הסכינים ואל מול מלל חסר תוחלת של ממשלת ישראל, וכך הוא כותב -
"ילדי הסכינים והמספריים המכים ברחובות אינם תולדה של הסתה אלא של הכיבוש הישראלי".
אל מול היוהרה של שר החינוך,
נפתלי בנט, שהפלשתינים זה רק רסיס קטן בישבן, שצריך לסבול אותו עד יעבור זעם, ואל מול דברי ההבל של סגנית שר החוץ, שאין עם פלשתיני, מבקש עמוס עמיר להנחיל לתודעה הישראלית שלא מדובר ברסיס ובנגע בר חלוף, אלא ש"לקח לפלשתינים שנים רבות עד שהמהפכה שלהם הכתה שורשים בחברה שלהם".
אל מול עיוורון מדיני המונהג על-ידי
בנימין נתניהו, קורא עמוס אמיר במאמרו "קריאת השכמה" למנהיגי כל מפלגות המרכז והשמאל "להקים חזית מדינית פוליטית ורחבה שמטרתה הראשונה תהיה לסלק את נתניהו מראשות השלטון".
עמוס עמיר העז בחייו לעמוד באומץ מול נחשולי גלי ההתלהמות שהשתוללו בעיתונות וברחוב נגד העיתונאי
גדעון לוי, כשכתב את המאמר "הרעים לטייס" בתקופת "צוק איתן". עמוס עמיר דווקא כטייס קרב יצא כמעט בודד להגנתו של גדעון לוי בכותבו - "גדעון לוי הוא איש אמיץ מאין כמוהו. הוא אחד היחידים המעז להשמיע ברבים עמדות הומאניות ולא פופולריות בלי למצמץ. הוא אינו מתכופף מול "לאומיים, בעיני עצמם וגזענים בעיני בני תרבות".
יהי זכרו ברוך.