דרור אידר מקדיש את הטור השבועי שלו ב
ישראל היום לראיון עם פרופ' משה שרון, מומחה למזרח התיכון, בנושא הכי חם היום: טורקיה, והאם יצאנו פראיירים;
דומה כי התחושה בישראל, גם בקרב השמאל, היא ש"יצאנו פראיירים", ולפיכך, עיתונאים ופרשנים חשים צורך לנחם אותנו כי השד לא כל כך נורא, וכי ההסכם הזה טוב לנו, גם אם המחיר לא נעים, ומהווה סוג של השפלה לאומית, בבחינת "תשלום לטרוריסטים" שהיכו חיילים על הסיפון.
את תפקיד הנחמה הזו ממלא השבוע פרופ' משה שרון, מומחה למזרח התיכון, החוקר את המזרח התיכון ואת האיסלאם ב 1,500 השנים האחרונות. שרון מנחם אותנו כי למעשה, ההסכם הוא הכרה של טורקיה בזכותנו להטיל סגר על עזה, והפיצויים ששילמנו להם? המחיר הוא "כלום", לדבריו, ביחס להישג האסטרטגי של שיתוף פעולה עם טורקיה. הטורקים יוכלו להביא מה שירצו לעזה, אבל דרך נמל אשדוד, ובכפוף לבדיקות של ישראל. שרון מציין כי:
"אנחנו השגנו הישג גדול - שלא ייכנס דבר לעזה. הטורקים יכולים להקים שם תחנת כוח ודברים נוספים, שההרס שלהם במלחמה הבאה יהיה כואב. ככל שגופים חיצוניים יבנו בעזה ויקדמו מיזמים יקרים- כך יהיה לחץ על חמאס שלא לעצבן אותנו כי אנחנו עלולים להרוס את זה ביום אחד. כפי שבנו שדה תעופה והרסו אותו ביום".
שרון מסביר כי טורקיה הייתה זקוקה להסכם, לא פחות מאיתנו: ראשית, משום שטורקיה - דרך הפיוס לישראל, סוללת את דרכה ליחסים טובים יותר עם נאטו ועם אירופה; שנית, משום שהיחסים עם ישראל הם משקל נגד ליחסים המעורערים של טורקיה עם רוסיה, ושלישית: משום שטורקיה רוצה לזכות בהשפעה במזרח התיכון על-ידי תהילה של "משחררי עזה". כאמור, למרות כל הרעש והצלצולים, המצור יישאר על כנו.
מומלץ מאוד לקרוא את הראיון השלם בישראל היום, ולו בכדי להירגע, ולהבין, שלא יצאנו כאלו פראיירים.
