את הטור השבועי שלו ב
הארץ פותח
חמי שלו מהארץ בשאלה, האם ביבי (
בנימין נתניהו) יהיה אהוד אולמרט 2, או במילים אחרות, האם החקירה החדשה שמתנהלת כנגדו בפרשה החדשה, תוביל הפעם, לשמחת ליבו של השמאל, לנבצרותו? ורטר מסיק כי אין סיכוי, וזאת משום שביבי יעדיף ללכת לבחירות, ובלבד שלא לספק לשר אחר את המפתחות לראשות הממשלה וללב הציבור; הוא לא רוצה שידור חוזר של
אריאל שרון/
אהוד אולמרט. נכון, אמנם, שאולמרט קיבל את המפתחות למשרד ראשות הממשלה בגלל השבץ של שרון, אבל ביבי, הפרנואיד, לשיטת ורטר, אשר חושש שכולם רוצים לרשת את כסאו, יהסס למסור את המפתחות לשר אחר (כגון
יובל שטייניץ), בכדי שזה יצבור פופולריות, ואולי לקראת הבחירות הבאות הציבור יבין שיש תחליף לביבי הנצחי והבלתי נלאה.
את המשך טורו מקדיש ורטר לכחלון, אשר לא ברור אם הוא ימינה מביבי או שמאלה מביבי, שכן בנקודות מסוימות הוא ימינה מביבי, באזור החיוג, לשיטת ורטר, של
יריב לוין,
זאב אלקין,
מירי רגב, אביגדור ליברמן ו
נפתלי בנט, ובנקודות אחרות (כמו הקטנת קיזוז הכספים לפלשתינים) הוא שמאלה מביבי. לדעת ורטר לכחלון יש כחלון א' (כשמצלמות התקשורת עובדות), וכחלון ב' (עם ביבי בחדר הסגור ובלי מצלמות התקשורת). זה מריח כמו אופורטוניזם ורצון לקרוץ לימין. ורטר לא אומר זאת במפורש, אך זה מה שמשתמע.
את החלק האחרון בטורו מקדיש ורטר לשתי סיטואציות אירוניות:
הראשונה: הרחבת הבנייה בהתנחלויות בעקבות פיגועי הטרור האחרונים; מן הניתוח של ורטר עולה כי אם יש הרחבת בנייה בגדה המערבית, היא נעשית הפעם לטובת הפלשתינים, וכל הרחבת בניה בהתנחלויות היהודיות היא על הנייר בלבד; אבל בכל זאת אמריקה ואירופה זועמות, כהרגלן (מבלי לבדוק את העובדות, לשיטת ורטר);
השנייה: מירי רגב שכינתה את מהגרי העבודה/פליטים/מסתננים (כל אחד לפי טעמו ודעתו האישית) "סרטן בגוף האומה", היא היא, מכל שרי הממשלה, זו שנבחרה להצטרף לביבי ולשרה נתניהו בביקור לאפריקה. ורטר מיסים באנחת רווחה:
האפריקנים לא עשו שיעורי בית, שכן אחרת, ככל הנראה, לטעמי, היו צריכים לקבל את פניה של רגב במטח ביצים ועגבניות. נכון, אמנם, שיש רעב באפריקה. אבל שווה, לטעמי, לבזבז כמה ביצים ועגבניות שאולי יכלו להזין עוד כמה אפריקנים רעבים, על מי שמכנה אותך "סרטן" תוך שבתוך ישראל פנימה היא מתבכיינת על אפליה והדרה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
