"בטרם יפנה יום"

הסמלים בשירת הגעגועים למולדת, והאהבה לירושלים

שירי הקובץ ראשיתן ואחריתן באהבה העזה אותה ספג המשורר מהוריו, אל אדמת הקודש ארץ-ישראל. וכך נרשם (ע' 60): ..."הָאֲדָמָה הַזֹאת הִיא הַדָּם/הִיא הָאָדָם //הִיא הַנֶּפֶשׁ//הַגּוּף//הִיא הַפְּשָׁט//הָרֶמֶז//הַדְּרָש וְהַסּוֹד"... ומסיים: "הָאֲדָמָה הַזֹאת הִיא הָאָדָם/וְהַדָּם/וְהַדְּמָמָה"...

מאליו הסימבוליקה בשירה שכאן, אף היא גלויית פנים ואינה מסתירה את זהותה היהודית ואף הגלותית (ע' 18): ..."גָּלִים לָקְחוּ אֶת דַּעְתִּי/לְאִיִּים רְחוֹקִים//אֲנִי הָיִיתִי אָז בִּתְשׁוּקָתִי//יְוָנִי בְּנָמָל שֶׁבּוֹ כָּחֹל אֲנִי וְלָבָן/קָשְׁרוּ כְּתָרִים /לְמַלְכָּתָם הָרְחוֹקָה/אַךְ דַּעְתִּי הָיְתָה בְּמַמְלֶכֶת הָאוֹר/שָׁם עֵצִים גְּדוֹלִים /תָּלוּ אֶת שְׁמֵךְ מַחֲרוֹזוֹת מַחֲרוֹזוֹת"...

ובפסוק משיר אחר (ע' 13) נכתב: ..."מִלִּים כְּמוֹ: שָׂמַיִם אֶרֶץ וְכוֹכָבִים/מִלִּים כְּמוֹ: אַתָּה וְאֲנִי וְיִרוּשַׁלִים/כמו: שָׁמַיִם וְאַתָּה/ הָאָרֶץ וְאֲנִי/וּבְעִקָּר: אֲנַחְנוּ וְיִרוּשָׁלַיִם וַאֲנַחְנוּ/וְהַמִּלִּים שֶׁהָיוּ בֵּינֵינוּ אָז לְאַהֲבָה"...//...שֶׁכֵּן הַשָׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל/וְהָאָרֶץ אֲמָרַיךְ/וְהַמִּילִים שֶׁבְּעֵינַיִךְ/כַּעֲפַר-לִשְׁתֹּק/וְהֲשָּׁמַיִם מַמְשִׁיכִים לְסַפֵּר""...

ויחד עם האמונה וכמיהות הלב לבוא בשערי אדמת המולדת, נמצא כי אותו האור שזרח וקרן מעיני האנשים יראי השמים, הצליחו לחדור ללב צאצאיהם שמעצימים חלומם ודמיונם (ע' 8): ..."אַךְ אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי יְרוּשָׁלַיִם/בְּאוֹר סְנֶה/כָּאוֹר הַזֶה שֶׁקָּרַן/מֵעֵינֵי אִמִּי וְאָבִי/לִבְעֹר בּוֹ בְּאֵין כְּלוֹת"...

נראה שאת אותו האור הבוער בסנה ואינו כלה, לא הצליחו לראות בעלותם לישראל, תחתם מצאו מציאות שונה בתכלית. ועל כך רשם המשורר יעקב יעקב את השיר (ע' 93): ..."יְרוּשָׁלַיִם עוֹרֶמֶת אֶת מֵתֶיהָ/לְהַגִּיד חִיוּתָהּ/שֶׁכֵּן יְרוּשָׁלַיִם אֵינָהּ כְּשְׁאָר הֶעָרִים//יְרוּשָׁלִים עוֹרֶמֶת אֶת מֵתֶיהָ/לְהַגִּיד גְבוּרָתוֹ/לְהַגִּיד קְדֻשָּׁתוֹ/לֵמְנַצֵּחַ עַל מוֹת הַבֵּן בְּעִבְרִית וּבַעֲרָבִית"...

את אהבתו השורשית והמיסטית לירושלים משווה המשורר בדימוייו הרבים לאישה נאהבת ולא פעם יש הטיה לטובת העיר או לטובת האהובה (ע' 9): ..."וַאֲנִי בְּאוֹר עֵינַי ההוֹלְכוֹת אַחַר עֲגוּרִים/אַפְלִיג אֶל חֶלְקַת גּוּפֵךְ הַדַּק מֵאָז/וְאֶל חֶלְקַת גּוּפֵךְ הָיּוֹם//וַחֲלוֹמוֹתֵינוּ יַשִּׁיקוּ בְּאֶרֶץ רַבָּה/וְחוּטִים לְבָנִים שֶׁל תּוּגָה/ יַאַרְגוּ חִידַת הֱיוֹתֵנוּ יַחַד"...

ולעת אחרת, נמצא שיר שדמותו משתמעת אחרת (ע' 29): ..."כַּאֲשֶׁר יִכְתֹּב סוֹפֵר הָעִתִּים/אֶת עִּדַּן הָרוּחַ וְהַנֵּצַח הוּא יִכְתֹּב/רַבִּים נָפְלוּ עַל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם/וְשׁוֹמְרִים שָׁמְרוּ/וְעוֹד נִּכְתֹּב עַל עֶרְגַּת הָאֲבָנִים /וְשֶׁלִּי/לְגּוּפֵךְ הַחוֹנֶה בְּעֵין כָּרֶם/צוֹבֵא אֶל צֵל חוֹמוֹת הָעִיר/בְּשׁוּלֵי הָעַמּוּד יוֹסִיף שֶׁבֵּין שָׁדַיִךְ לְחָזִי//נוֹלְדוּ וּמֵתוּ דָּתוֹת וְאַהֲבוֹת/כְּמוֹ הַחַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם כְּמוֹ הַמֵּתִים/וּכְמוֹ הַמַּיִם בַּמַּעְיָן שֶׁלְּרַגְלַיִךְ"...


המדבר הדממה והשתיקות בשירה

פן 'המדבר' מלווה בשתיקות אין סופיות את הספר, כראייה המרמזת על הצורך לשקט נפשי ולדממת הטבע - המתמקמות בהיכל הרוגע והשלווה (ע' 12): ..."אַהֲבָתִי צָמְחָה בְּמִדְבָּר/בְּמַאֲגָר כִּסּוּפֶיָה הַגָּדוֹל,/בְּשֶׁקֶט בְּדִידוּתָה,/בַּחוֹלוֹת הַנִּגָּרִים שֶׁל חֶסֶד הַלֵּב"...//
..."הִיא פּוֹלָה רִגְעֵי חֶסֶד מֵאָז,/לְשִׂימָם מָגֵן שְׁתִיקוֹת/בְּאֵם דְּרָכִים בְּקֶרֶת הוֹמִיָּה/מָגֵן לִימֵי מִדְבָּר רְחוֹקִים."...

נושא 'הדממה' שב וחוזר שתי וערב ביצירות. הרבה מאוד עוצמתיות נמצא בביטויי 'השתיקות' שלמעשה ממלאות חיותן בפרץ רגשות חי ותוסס. נראה כי הדממה היא אחת מהסממנים המסמלים את דממת המדבר שבני ישראל חוו בהליכתם בה. כך גם השקט הצניעות והענווה - מהווים חלק מחיי התום; הערגה; וקבלת הבריאה בשלוותה הבראשיתית. אשר מהווים חלק מהתפאורה היומיומית במציאות הקיומית.

כל אלה אינם באים מפי המשורר כמילות קובלנה. בכתיבה שכאן לא נמצא קובלנות או כאוס כנגד היקום והקיום האפור או כנגד המציאות המרה והסדוקה. הפואטיקה באה לביטוי כמקשה אחת שבמהלכה נמצא את ההכלה הבלתי נמנעת לדברים שאין באפשרותנו לשנות.

ניתן כמובן לבחון הדברים גם בדרך 'המשל והנמשל' בכתיבתו כדוגמת השיר (ע' 64): ..."הָלַךְ גַּל אַחַר גַּל/וּפָגַשׁ גַל אֶת גַּל וְהַלְכוּ יַחְדָּיו/וְאַחַר נִשְׁבְּרוּ בַּחוֹל/וְזֶה מָשָׁל./הָלַךְ אִישׁ אַחַר אִשָּׁה/וְנִפְגְּשׁוּ וְדָמְעוּ/וְאָחֲזוּ יָדַיִם וְהָלְכוּ/וְאַחָר בָּאָה אַהֲבָתָם בְּחֻלִּין/ וְזֶה נִמְשָׁל./הָלַךְ גַּל אַחַר גַּל/וּפָגְשׁוּ וְהָלְכוּ וְנִשְׁבְּרוּ/וּבָאוּ גַּלִּים אֲחֵרִים/וּפָגְשׁוּ וְהָלְכוּ וְנִשְׁבְּרוּ/וְהָיְתָה סְפִינָה בָּאֹפֶק/לְמָשָׁל".

שירי ההגות

בשירי ההגות נמצא אמירות לא מקובעות שנשתמרה בהן שפיות הדעת (ע' 95): ..."הַמַּיִם בַּנַּחַל חוֹפְזִים אֶל מָקוֹם/גָּדוֹל יוֹתֵר לִהְיוֹת חֵלֶק מִמֶּנוּ/לָבוֹא בּוֹ וּלְהִמּוֹג/כָּמוֹנוּ, שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים/לְאָן נֵלֵךְ בְּקַו הַקֵּץ/כָּמוֹנוּ הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים וְרַק הַדֶּרֶךְ יוֹדַעַת/כָּמוֹנוּ שֶׁהוֹלְכִים אֶל עוֹלָמוֹת/טְמִירִים וְּגדוֹלִים - לְהִטָּמַע וּלְהִמּוֹג/ אָנוּ נַחַל זוֹרֵם."...

ובאותה סוגה (ע' 80) נכתב: ..."בּוֹאִי וְהַרְאִינִי אֶת הַנַּחַל/בְּטֶרֶם יַכְזִיב/בוֹאִי וְהַרְאִינִי אֶת הָאוֹר/בְּטֶרֶם יִפְנֶה יוֹם/בּוֹאִי וְאִמְרִי לִי מִלִּים בְּעוֹד זוֹרֵם בָּנוּ הַנַּחַל/בְּעוֹד נוֹהֵר עָלֵינוּ הָאוֹר/שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַחֲבַצָּלוֹת לִנְבֹּל/וְדֶרֶךְ אֲנָשִׁים לָבוֹא בַּיָמִים/וְלֹא לָנוּ הַנֶּצַח/רַק רִגְעֵי גִּיל וְּבְשָׂמִים/לְיַד נַחַל כּוֹזֵב"...

אפילו התפילה והברכה שהמשורר מעניק לנכדיו, טומנים בחובן את המוסר והקיווי ובעיקר את האמונה הגדולה בבורא עולם (ע' 103): ..."שֶׁיִּהְיוּ יְדֵכֶם מְלֻמָּדוֹת שָׁלוֹם וַּמַעֲשֶׂה/שֵׁלִּבְּכֶם יִפְעַם שַׁלְוָה שׁלְוָה שַׁלְוָה/שֶׁתְּהֵא דַּעְתְּכֶם נוֹחָה עָלֵינוּ/שֶׁתְּהֵא דַּעְתְּכֶם נוֹחָה עֲלֵיכֶם/שֶׁתְּהֵא דַּעְתּוֹ נוֹחָה מִכֶּם"...

בצעירותו האמין המשורר בעושר ובגדולה, השנים לימדוהו שאין ערך לא לעושר ולא לגדולה. וכך רשם (ע' 51): ..."הַמְּכוֹנִית שֶׁלִי עַתָּה /יְשָׁנָה יוֹתֵר/וּבְגַנִּי צוֹמְחִים/ עֲצֵי אִזְדָרֶכֶת גְּדוֹלִים/אַבָל אֲנִי לִבִּי/הוֹלֵךְ אַחַר תְּאֵנִים/עַתָּה וְאָחָר אֱלֹהִים/שֶׁהִצְמִיחַ/תְּאֵנִים בְּגַנִּי/אֲבַל עַתָּה עָיֵף אֲנִי/וּמְכוֹנִיתִי יְשָׁנָה/וְאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן/מוֹשָׁבוֹ וּתְאֵנִים בְּגַנִּי"...

הבדידות והלבדיות בזוגיות

'הבדידות והלבדיות' תופסות יריעה רחבה בשירת המשורר, ונראה שאין איש מחוסן בפניו (ע' 89): ..."יַחַד לָמַדְנוּ לָגַעַת בָּרוּחַ/וְעַכְשָׁיו אַתְּ לְבַד וַאֲנִי לְבַד/הָאוֹר נָמוֹג בַּחֲדָרִים/
הַשְׁתִיקוֹת מַעֲצִימוֹת בֵּינֵינוּ/וְהַמֶּרְחַקִים נִפְרָשִׁים כַּיַם מִלִּים/כִּי אַתְּ בְּכֹה/וַאֲנִי בְּכֹה/וְהַמִּלִּים גֵּשֶׁר מָט"...

ובשיר מוקדם יותר בנושא (ע' 78) נרשם: ..."חִשְׁבִי עַל חַיֵּינוּ שֶׁלְּלֹא מִלִּים/עַל הָאֲוִיר הַצָלוּל לְלֹא מִלִּים/עֵת תָּבוֹאִי בִּשְׁתִיקָתֵךְ/עֵת אָבוֹאָה בָּךְ בִּשְׁתִיקָתִי"...//..."תִּיקֵךְ הַתָּלוּי לָךְ עַל כָתֵף/מַחְשְׁבוֹתַי הַתְּלוּיוֹת בָּךְ"...

המשברים הפוקדים בני זוג אשר בלית ברירה מוצאים עצמם מפרקים את החבילה מתנתקים ובורחים אל לבדיותם מביא את המשורר לומר (ע' 70): ..."מִלִּים בַּמִדְבָּר עִם הָרוּחַ/בַּשֶּׁקֶט שֶׁבֵּינִי לְבֵינִי/וְאַתְּ בֵּינוֹתֵינוּ/רְגָעִים שֶׁל הֹוֶה כְּעָלֶה נִדָּף/בַּשִׁבְרוֹנִים שֶׁבֵּין עָבָר וְעָתִיד"...

ובשיר (ע' 45): ..."הִיא בִקְּשָׁה אֶת הַשָּׁמַיִם לָרב/וַאֲנִי נָתַתִּי לָהּ/ אֶת הָאָרֶץ לָרב/וְהֶהָרִים/וְהָעֵצִים שֶׁבֵּינֵינוּ/הָיוּ שׁוֹתְקִים/וְגַם הִיא וְגַם אֲנִי"...//..."מִשֶּׁכָּלתָה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק/לָחָשָׁה לִי עַל הָאָרֶץ לָרב/אַךְ אֲנִי הָיִיתִי בַּשָּׁמַיִם לָרב/וְלֹא הִיא וְלֹא אֲנִי"...

ובפסוק מהשיר (ע' 90) נרשם: ..."כָּתַבְתּ לִי שֵׁאַתְּ אוֹהֶבֵת וּבָאת בַּחֲלוֹמִי/לַחֲלֹק עִמִּי אֶת בְּדִידוּתִי/אֶת בְּדִידוּתֵךְ/לַחֲבֹר אֶתְמוֹלֵינוּ/לִהְיותָם מָחָר אַחֵר"..

ההבנה האיחוד והשלווה

ניסיונות החיים מלמדים דבר אחד או שניים ונושא הזוגיות והמשפחתיות שב משברונו ונאחז בשתי ידיו באור המשתלח לקראתו, כמוצא שלל רב (ע' 73): ..."וַאֲנִי בִּכָנָף/רְחוֹקָה שָׂרוּג בְּכְנַּף נַפְשֵׁךְ/חוֹתֵר בֵּין לַעַז שָׂפוֹת/לַחֲרְז בְּגוּפֵךְ עִתַּי"...//..."לִגְדֹּר בַּעֲבוּרֵךְ חֶמְדָּה מֵאֲמִירֵי אִילנוֹת/לְתִתָּהּ לְרֳאֹשֵךְ עֲטָרָה/לִהְיוֹתֵךְ לִי כַּלָּה/כִּימוֹת מִדְבָּר"...

(ע' 41): ..."וְהַמַּעְגָּל סַב וְצָר/וַאֲשֶׁר חוֹבֵק הַלֵּב מִלִּים/וְשַׁר גְּבִישׁוֹ זַךְ,/וְיָהִיר/כְּעֵינַיִךְ הַיְּרֻקוֹת הַקּוֹרְנוֹת/שֶׁבָּן צוֹלְלִים עוֹלָמִי הַקָּטָן/וְחֲלוֹמַי הַגְּדוֹלִים/עֲמוּסֵי מִלִּים קְטַנוֹת/וּמִלִּים גְדוֹלוֹת/רְפִידָה לָנוּ וּלְבָאֵינוּ כְּפֶלֶא נֵס"...

(ע' 98): ..."וְאֵיךְ/וְאֵיךְ יוֹרֶדֶת בִּי הַשַׁלְוָה הַבְּרוּכָה/וְאֵיךְ בָּאוֹת בִּי דְּמוּת אִמִּי הַתְּמִימָה/וְאִשְׁתִּי נוּגַת הַפָּנִים וִילָדַי וּנְכָדַי/וְשַׁלְוַת חֶדָּרִים עוֹטֵי צֵל עַרְבַּיִם/וְאֲנִי/וּבֵיתִי"...

• רחוב הכרמים 23, יעקב יעקב, שירים – מהדורה שניה מורחבת,

הוצאת "ש. שירון" – חורף תשע"א 2010.