האיזון בין חובת הגילוי להענקת חיסיון

הצעת החוק החדשה, הדנה בחיסיון חומר מודיעיני ומתן אפשרות לרשויות החקירה השונות, לרבות התביעה המשטרתית והפרקליטויות השונות, שלא לגלותו לנאשמים ולסנגוריהם, הגם שהוגש כתב אישום נגד נאשמים אלה, מעלה מחדש שאלת האיזון הראוי בין חובת גילוי חומרי חקירה, המוטלת על רשויות החקירה השונות, לבין הענקת חיסיון לרשויות חקירה אלה, שלא לגלות חומרי חקירה אלה.

בדיון שהתקיים אתמול (יום ב', 11.7.16) בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת התברר, כי חומרי חקירה מודיעיניים, שאינם שייכים, באופן ישיר לכתב אישום, לא ימסרו לנאשמים. השאלה הנשאלת הינה הגדרת המשפט בדבר "חומרי חקירה מודיעיניים שאינם שייכים, באופן ישיר לכתב האישום. שאלה זו תזכה להתפתחויות ולפרשנויות רבות, בידי בתי-המשפט השונים, כאשר התביעה והפרקליטויות השונות, ייעשו כל שלאל ידן, כדי שלא להרחיב, יתר על המידה, משמעות משפט זה ואילו הסנגוריה - מאידך - תפעל, ככל יכולתה להרחבת גבולותיו של משפט זה.

הצעת המשטרה והפרקליטות כפי שבאה לידי ביטוי בהצעת החוק המקורית הייתה וכוונה להטיל חיסיון על כלל החומר המודיעיני שנאסף בידי רשויות החקירה, קודם ועובר להגשת כתבי אישום נגד נאשמים. התביעה רצתה לשמור בידיה זכות ההחלטה, איזה חומר מודיעיני ייחשף ואיזה חומר מודיעיני ייגנז ויזכה לחיסיון חוקי. הצעה זו לא זכתה לאישור מחברי ועדת חוק, חוק ומשפט של הכנסת, תוך שהסנגורים איימו "להציף" בתי-המשפט בבקשות להסרת חיסיון הראיות על תיקים פליליים, באופן גורף, כך שהם היו עלולים להביא לשיתוק עבודתה של מערכת התביעה הפלילית, בבתי-המשפט השונים.

בכל הכבוד הראוי לרצונן של המשטרה והפרקליטויות השונות, גם יחד, להגדיר במונח "חומרי חקירה", אך ורק חומרים, השייכים לעובדות המתוארות, בכתב-האישום, תוך הוצאת חומרים שאינם קשורים לתיק הפלילי, מגדר הגדרת המונח "חומרי חקירה", הרי מן הראוי לזכור, כי יש בצמצום הגדרה זו, כדי לפגוע בהגנתם המשפטית של נאשמים שהוגשו נגדם כתבי אישום לבתי-המשפט השונים, ברחבי הארץ.

תפיסת העבודה של מפכ"ל המשטרה, תת-ניצב רוני אלשיך, כפי שהוצגה אתמול (יום ב), בפני חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת - לפיה הרחבת פרשנות המונח "חומרי חקירה", בידי בתי-המשפט השונים, במטרה לאפשר הגנה ראויה למי שהוגשו נגדם כתבי אישום לבתי-המשפט, יש בה, כדי "לנטרל את יכולת החקירה ואיסוף המודיעין שלנו", הינה בכל הכבוד הראוי תפיסה אנאכרוניסטית, המתאימה אולי לימים ולתקופה שקדמה למלחמת יום כיפור וקודם שנחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

אין חולק על כך, כי ארגוני הפשיעה בישראל, התעצמו ושיטת העבודה שלהם השתכללו, מאז תקופת מלחמת יום כיפור, כאשר על המשטרה ושאר רשויות החקירה השונות, להיות מצוידות בכלים ההולמים מציאות דברים זו של המאה ה-21. עם זאת, אין להסיק מהתעצמותם והשתכללותם של שיטות העבודה של ארגוני הפשיטה, כי בשל כך מותר לפגוע בזכויות יסוד של נאשמים שנגדם הוגשו כתבי אישום לבתי המשפט השונים.

לא ברור מדוע קפץ רוגזם של המשטרה ושאר רשויות החקירה השונות על הפרשנות המרחיבה שפרשו ושממשיכים לפרש בתי-משפט בישראל, המונח: "חומרי חקירה", עד כי הם מבקש לצמצם פרשנות מרחיבה זו, בהצעת החוק החדשה בחיסיון חומר מודיעיני ומתן אפשרות לרשויות החקירה השונות, לרבות התביעה המשטרתית והפרקליטויות השונות, שלא לגלותו לנאשמים ולסנגוריהם, הגם שהוגש כתב אישום נגד נאשמים אלה.

הדרך הקיצונית של ביטול הפסיקה המרחיבה של המונח "חומרי חקירה", בידי בתי-המשפט השונים, בדרך של חקיקת חוק, שיבטל פסיקה מרחיבה זו, משולה לשפיכת מי האמבט, יחד עם התינוק ופגיעה שלא לצורך בזכויות יסוד בסיסיות וחוקתיות. כל מלה נוספת - מיותרת.