ב-21 במרס ב-13:30 התכנסה ועדת המכרזים של רמ"י וקיימה את המכרז בשני שלבים - תחילה מכרז רגיל, ואחר כך בהליך התמחרות בין שתי ההצעות הגבוהות, קבוצת הרכישה מול גינדי. הקבוצה הציעה 1.06 מיליארד שקל. גינדי החזקות, לעומתה, הציעה כ-85 מיליון שקל פחות, 976 מיליון שקל. לכאורה, המצב פשוט, כי כללי המכרזים קובעים שבעל ההצעה הגבוהה הוא הזוכה. ואכן, ב-16:30, בתום ישיבה שנמשכה 30 דקות, קבעה ועדת המכרזים שקבוצת הרכישה היא הזוכה.

ראשי רמ"י חייכו בסיפוק, כי הערכת השמאי הייתה ששווי המגרש רק 681 מיליון שקל. כך, בחצי שעה, הרוויחה הרשות 380 מיליון שקל יותר משציפתה! מכירת מגרש יקר כזה מאפשרת לרשות למכור כמה וכמה מגרשים בזול במסגרת "מחיר למשתכן".

אבי גינדי ובני משפחתו, בעלי החברה, היו רחוקים מלחייך. הם היו מאוכזבים. לכן, ניסו כמעט בכל דרך אפשרית להביא לפסילת ההצעה הזוכה. החברה טענה שוב ושוב, שבהליכי המכרז נפלו פגמים רבים, הפוסלים את ההחלטה. ב-5 באפריל, פנתה גינדי בכתב בעניין זה להנהלת רשות מקרקעי ישראל, ולא נענתה. ב-17 באפריל שלחה מכתב למ"מ מנהל הרשות עו"ד עדיאל שמרון (שהשבוע מונה למנכ"ל) ולא נענתה. אז פנתה גינדי ב-1 במאי לבית המשפט המחוזי לעניינים מינהליים. התאריך חשוב, כי הוא חורג לכאורה מהזמן שבו מותר על-פי התקנות להגיש עתירות. גינדי הסבירה במפורט מדוע השתהתה, ועוד נחזור לכך. העתירה הוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל ונגד קבוצת הרכישה.

לגופו של עניין, אומרת גינדי כי בהצעת קבוצת הרכישה נפלו פגעים טכניים שונים. למשל, רשימת חברי הקבוצה לא הוגשה בצורה המתאימה, יש פגמים בפרוטוקולים של החברות שהשתתפו בקבוצת הרכישה, ספק אם קבוצת רכישה יכולה לזכות במכרז כזה, ועוד. החברה אמרה כי אכן מדובר בפגמים טכניים, אך ההצטברות שלהם מביאה לכך שיש לפסול את ההצעה.

בנוסף, היו לחברת גינדי שני נימוקים חזקים לכאורה נגד העסקה עם קבוצת הרכישה. ראשית, הקבוצה כוללת אזרחים זרים לא מעטים, ועל-פי חוק מקרקעי ישראל אסור למכור להם נכסים של המדינה ללא היתר מיוחד. שנית, קבוצת הרכישה לא שילמה במועד את התשלומים הראשונים בעד הקרקע.

בית המשפט ביקש מקבוצת הרכישה - ויחד איתה מרשות מקרקעי ישראל – להגיב. התגובה אומרת ומפרטת כי אין ולא היו פגמים טכניים בהצעה. רשימות חברי הקבוצה נכתבו ומולאו כדין, אין פגמים בפרוטוקולים, ואין ספק שקבוצת רכישה יכולה לזכות במכרזים כאלו, וכבר היו דברים מעולם לא פעם ולא פעמיים בשנים האחרונות במכרזי רמ"י.

בעניין התשלומים שהיו או לא היו, הייתה לקבוצה תשובה ברורה. היא הציגה מסמכים, המורים כי עד היום שילמה לרמ"י ולחברת הפיתוח כ-280 מיליון שקל. המימון הגיע בעיקר מבנק דיסקונט. בנוסף, חברי הקבוצה שילמו לאוצר המדינה כ-73 מיליון שקל מס רכישה.

מה בקשר לאזרחי החוץ הנמצאים ברשימה?

מוטי פלד: "החוק איננו אוסר על אזרחים זרים להגיש הצעות במכרזים. החוק קובע, כי כאשר יגיע מועד החתימה על החוזה, יהיה על הרשות לשקול ולבדוק כל מקרה וכל אזרח זר. הזמן עוד לא הגיע". בדיקת News1 מגלה, כי ברשימת חברי קבוצת הרכישה נמצאים רק 8 חברים בעלי דרכון זר, רובם מארה"ב ומצרפת, וחלקם מתגוררים ממילא בישראל. המגיע הגדול ביותר, בעל 4.25% בקבוצה, הוא אוליגרך יוצא רוסיה בפעיל בתחום התקשורת, המתגורר בישראל ויש לו אזרחות ישראלית.

קבוצת הרכישה חזרה וקבעה, כי הבקשה של גינדי לבית המשפט הוגשה לאחר הזמן הנקוב בתקנות, כלומר בשיהוי, ולכן דינה להיפסל.

מוטי פלד וחבריו אומרים עוד: "יש לשים לכך שאבי גינדי לא ביקש סעד זמני ולא ביקש צו מניעה נגד המשך הליכי המכירה של המגרש היקר. זה מראה, לכאורה, שגם לו ידוע שמצבו חלש.


פלד: "חברת גינדי נעזרה בתקשורת והפיצה ידיעות רבות המראות שלכאורה לא נוכל לעמוד בעסקה. אנחנו נוכיח לכולם שנבנה את המגדלים".

"נשק המחץ" של מוטי פלד וחברי קבוצת הרכישה היה פסק דין טרי של בית המשפט העליון, לפני ארבעה שבועות בלבד. ומעשה שהיה כך היה: בנובמבר אשתקד זכו קבוצות רכישה בנות 578 חברים בארבעה מכרזים של רשות מקרקעי ישראל, לרכישת מגרשים בכרמי גת, השכונה החדשה של קריית גת. חברתו של יגאל דמרי, שהפסידה במכרזים ביקשה מבית המשפט המחוזי בבאר שבע לפסול את הזכיות. הנימוקים שלו דומים לאלו של גינדי – פגמים טכניים. ב-19 בינואר דחה בית המשפט המחוזי את העתירה.

מיכאל דמרי לא אמר נואש, ופנה לבית המשפט העליון. ב-15 ביוני דחו פה אחד השופטות דפנה ברק-ארז, אסתר חיות וענת ברון את העתירה. הן קבעו חד-משמעית, שגם אם נפלו פגמים טכניים בהצעות, אין בהם כדי לפסול את הזכייה. זאת ועוד, התביעה שהגיש דמרי בבית המשפט בבאר שבע הוגשה ששה ימים אחרי האמור בתקנות, כלומר יש בה שיהוי.

החלטת בית המשפט העליון, הדומה במובנים רבים למאבק בין גינדי ופלד, משמיטה לכאורה את הקרקע מהעתירה של גינדי. השופט ורדי ניתח את הנושא וקבע שאין פגמים מהותיים בהצעת קבוצת הרכישה. לבסוף העיר, בדיון שנערך השבוע, כי בשבועות האחרונים בדק מדי בוקר את הדוא"ל שלו, כדי לראות אולי ביטלה גינדי את העתירה. גינדי לא ביטלה.

השופט הכריז על הפסקה. הרמז שלו היה ברור. נציג גינדי, עו"ד יוסף בנקל, התקשר לאבי גינדי וסיפר על המצב. גינדי הורה לו לבטל את העתירה. בנקל לא רצה בכך, אבל חזקה עליו מצוות חברת גינדי. הוא חזר לבית המשפט והודיע על ביטול העתירה. הוא ביקש, לפחות, לא לחייב בהוצאות. השופט העיף בו מבט ודחה את הבקשה. גינדי תשלם 50 אלף שקל לקבוצת הרכישה, ועוד 50 אלף לרמ"י.

מיד לאחר הזכייה פורסם, שבדיקה של השמאי ירון ספקטור גילתה, שההכנסות ממכירת הדירות, המשרדים והחנויות יהיו רק 1.9 מיליארד שקל, ולא 2.15 מיליארד כפי שכתוב בתוכנית העסקית של מוטי פלד. ההוצאות, מצד שני, קבע, יהיו גבוהות ב-100 מיליון שקל מהתחזית. לכן צפוי פער של 350 מיליון שקל. לפני שלושה שבועות נערכה פגישה בין מינהל מגורים לבין קבוצת הרכישה. סוכם, שחברי הקבוצה יוסיפו במידת הצורך עד 10% - כך מקובל בענף זה. הם הפער יהיה גדול יותר, יקחו אותו בעלי מינהל מגורים – פלד, יאיר מוראט ושלמה ונטורה – על עצמם.

האם המאבק בין אבי גינדי למוטי פלד הסתיים? לא. מקור מקורב לגינדי אמר (יום ו', 15.7.16) ל-News1: "לא נגיש ערעור לבית המשפט העליון, כי אין לנו סיכוי ממשי לזכות בו, ביחוד לאור פסק דין דמרי. אבל אנחנו עדיין מאמינים, שקבוצת הרכישה ומינהל מגורים יתקשו מאוד לגייס את הכספים הדרושים לבניית המגדלים, בהשקעה של יותר מ-2 מיליארד שקל. יש לנו הרגשה שהעסקה עוד תיתקל בקשיים. בסוף עוד יבואו אלינו ויבקשו שנקנה את המגרש!".