את טורו השבועי ב
ישראל היום הקדיש השבוע גילת למרכז הגריאטרי ברשל"צ, אותו מרכז אשר מצוי מזה זמן רב בסכנת סגירה. גילת כותב על המרכז,שהוא:
-
".. אחד היהלומים של השירות הציבורי; אחד המרכזים הגריאטריים המפוארים שהוקמו למען ניצולי השואה ועכשיו מנסה הממשלה, באטימותה ובחוסר רגישותה לניצולים, לחסלו. לחסלו, ממש כך, למחוק אותו מהקרקע - כאילו נציגי משרד הבריאות מבקשים לומר למאושפזים: זקנים וניצולים יקרים, אתם מאריכים ימים יותר מידי, נמאסתם, תמותו כבר. תמותו, תמותו, תמותו. אתם עולים לנו הרבה מאוד כסף, אתם משבשים לנו תוכניות".
גילת זועק, מזה מספר שבועות, כי המדינה מנסה לחסל את המוסד לטובת כרישי נדל"ן, שנמצאים בהיכון כבר 15 שנה. הוא מציין:
-
"זהו הקרב מצמרר בין אנשים שליבם לב אבן לבין אנשי החמלה; מאבק בין אטומים לשפויים; עימות קשה עם גורמים מקצועיים שרואים הכל דרך החור של הגרוש ומנסים לשכנע את שר הבריאות, יעקב ליצמן, לחתום על תעודת הפטירה".
גילת אינו "קונה" את טענת המדינה כי המרכז אינו רווחי, משום שהמדינה היא זו שהורתה שלא לקבל אליו ניצולי שואה חדשים, וברור שאם היו מתקבלים אל המוסד ניצולי שואה חדשים, תקציביו היו גדלים בהתאם; גילת אינו קונה את טענת המדינה ואת טענת עיריית רשל"צ כי אין ביקוש למוסד: נהפוך הוא: הוא מביא עדויות של עובדי המקום, כי בטרם קשיש נפטר, רשימת המתנה ארוכה של קשישים אחרים, ניצולי שואה גם הם, משתרכת בתור לתפיסת מיטתו.
צריך לקרוא את הפרטים המחרידים בדיווחים של גילת בכדי להבין כי הממשלה - משרד האוצר ומשרד הבריאות, יוזמים מהלכים אקטיביים לצורך ייבוש המוסד, וזה כולל העברת משלוח של ציוד חיוני לקשישים (מחשבים, טלוויזיות, שמיכות פוך ואף טיטולים) למוסד סמוך, מתחרה, שמואל הרופא;
האבסורד, גורס גילת, הוא שלמוסד שמואל הרופא ולמוסד ברשל"צ הנהלה משותפת, אך אותה מנהלת חפצה בייקרו של מוסד שמואל הרופא, כאשר את המוסד הגריאטרי, מדווח גילת, היא מבקשת לייבש; גילת מתקומם על כך שיד אחת של הנהלת המוסד, בהנחיית הממשלה, גורמת לייבוש המוסד, ויד אחרת שלו זועקת זעקת קוזק נגזל כי המוסד אינו רווחי ויש לסגרו, לטובת כרישי הנדל"ן, כפי שעולה מתחקיר גילת, אך הממשלה מכחישה בשלייזמליות, ובניגוד לעובדות בשטח.
גילת מציין כי בתקופת הקדנציה של שרת הבריאות הקודמת,
יעל גרמן, היא הורתה לפתוח את שערי המוסד לקשישים חדשים, אולם בחלוף 11 חודשים התחלפה הממשלה, ושר הבריאות החדש, יעקב ליצמן, ביחד עם שר האוצר החדש,
משה כחלון, קונים את הבלופים של כרישי הנדל"ן שמושכים בחוטים ומבקשים לייבש את המוסד, ומדברים בשני קולות: מבטיחים לעובדי המוסד ולמשפחות הקשישים כי ימנעו את סגירת המוסד, אך לא עושים דבר בפועל;
צריך לקרוא את הטור של גילת במלואו, בכדי להיכנס לעובי הקורה של הפרטים המצמררים. זו הבנאליות של הרוע, אני מוסיפה. אם יש בנאליות של רוע, היא מתוארת בפרטים מצמררים בטורים של גילת, העוקבים אחרי הפרשה, והמילה האחרונה לא נאמרה. זו הבנאליות של הרוע משום שאיש לא רוצה לפגוע בניצולי השואה: הם רוצים להיטיב עם כרישי הנדל"ן, והתוצאה לניצולי השואה היא הרסנית וקטלנית (שכן קשיש גריאטרי שאינו מקבל טיפול ראוי מצוי בסכנת מוות).
גילת מביא תגובה עגומה ולא ראויה ורשמית ובנאליות עד רוע של משרד הבריאות;
אני מציעה להמשיך לעקוב אחרי הטור של גילת. מפני שהטורים שלו הם הטורים החשובים ביותר בעיתונות סוף השבוע: הם לא עוסקים במאבקי כוחות קטנוניים על משרות בממשלה, ולא בסיקור מי שיודע לצעוק הכי חזק על אפליה וגזענות:
הטורים של גילת ראויים לציון כי הם עוסקים במי שאין להם כוח לצעוק באופן מתוקשר את עלבונם, את כאבם, את השפלתם ואת הזנחתם.
אלו הם ניצולי השואה, אותם ניצולים שמדינת ישראל גזלה את שילומיהם לאורך כל השנים, אותם ניצולים אשר בשנות החמישים והשישים נחשבו כ"סבון" וכ"מי שהלכו כצאן לטבח".
אני רוצה להעיר מספר הערות לסיום טורו של גילת:
א) העיתונות מלאה בפינג פונג פובליציסטי סביב אמירתו של תא"ל
יאיר גולן על "תהליכים מעורר דאגה". יש פה בלבול מוח פובליציסטי אינסופי ששותפים לו טובי הפובליציסטיים בנוגע ל"האם ישראל של שנות ה-2000 דומה במשהו לגרמניה של שנות השלושים";
יש משהו שחייבים להעיר: בשנות השלושים העולם מכר את היהודים, והפקיר אותם, תמורת הנפט הסעודי: הבריטים, שהיו מחויבים לאפשר עליה יהודית לארץ ישראל, התנכרו לחובתם, בין היתר בגלל שדולת הנפט הסעודי שהחלה לפעול במרץ בתקופה ההיא: דם יהודי הפך אז הפקר, כי נפט היה חשוב ממנו: וכיום, רווחת ניצולי השואה היא הפקר, כי האינטרסים של כרישי הנדל"ן יקרים יותר לליבם של ראש עיריית רשל"צ, ואולי גם לליבם של כחלון וליצמן (זה בסימן שאלה כי תשובותיהם עד כה מעורפלות ולא ברורות)
ב) השיח על הקיפוח העדתי אינו שלם ואינו מדויק, כשלא מבינים שאחת הקבוצות הכי מקופחות והכי מוזנחות בישראל היא דווקא קבוצה אשכנזית של ניצולי שואה;
כל שיח שמחלק את הישראלים ל"אשכנזים מדכאים" ול"מזרחים מדוכאים" הוא שיח שטחי ופלצני, שאינו מביא בחשבון את המורכבות של העניין, שאינו מבין שיש מזרחיים שאינם מקופחים, כמו ראשי
ש"ס, אלא רק כאלה שיודעים לצעוק על קיפוח, מתוך עמדת הכוח שלהם, ולבקש להדיח את
רמי סדן; ויש אשכנזים שאיש לא רואה אותם, איש לא זועק את זעקתם, זעקתם ניצולי השואה, אבל הדי הזעקה אינה נשמעת באותה עוצמה שנשמעה זעקת ש"ס אחרי שרמי סדן כינה את
אריה דרעי גנב, וביננו, דרעי הורשע בגניבת כספי ציבור, ולא ברור על מה המהומה כשמכנים אותו גנב.
