פרסום דוח ועדת
ארז ביטון להעצמת מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך עורר סקרנות ציבורית רבה, אך גם תהיות רבות. נשאלו שאלות לגבי מקורה של מורשת זו, והיו שגיחכו על המושג "מורשת ספרד והמזרח". אך מעבר להערות ספונטניות על הדוח, יש להכיר בכך שלמחצית האוכלוסייה במדינת ישראל הייתה מורשת, שעד כה הוזנחה במדינת ישראל ובמיוחד במערכת החינוך.
במשך אלפי שנים שקדמו להקמת מדינת ישראל, חיו במזרח התיכון וצפון אפריקה אלפי יהודים, תוצאת ההגליות בעקבות חורבן בית ראשון (586 לפנה"ס), חורבן בית שני (70 לספירה) וגלות ספרד (1492 לספירה). יהודים אלה חיו בקהילות משגשגות וניהלו חיי קהילה תרבותיים עשירים ויצרו נכסי צאן ברזל, ובכללן התלמוד הבבלי, ויצירותיהם של ר' יהודה הלוי והרמב"ם, ששימשו את כלל היהודים שהיו פזורים ברחבי העולם. כשהחריבו הנאצים את הקהילות היהודיות באירופה, הם במקביל ניהלו תעמולה נאצית שהזינה את הלאומנות הערבית הקיצונית שהתפשטה בכל מדינות ערב, במגמה להביא אף לחורבנן של הקהילות היהודיות במדינות הערביות שזה עתה זכו בעצמאות. תוכנן גורל אחד לכל היהודים במערב ובמזרח.
בשנות ה-30' וה-40' של המאה ה-20', וביתר שאת לאחר ההכרזה על הקמת מדינת-ישראל, הטילו השלטונות במדינות ערב על הקהילות היהודיות שבהן הגבלות ואיסורים שהפכו את חיי היומיום לבלתי נסבלים. במקביל, החל מסע מואץ של התנכלויות שכלל איומים, מעשי שוד, שריפת רכוש, הכאה ופרעות מתוכננות שהסתיימו במותם של מאות יהודים - פרעות הפרהוד בעירק ביוני 1941, טריפולי בנובמבר 1945 ועדן בנובמבר 1947 - כמו גם בפגיעות חמורות ביהודי מצרים, סוריה ומרוקו.
על-רקע הרדיפות, מרבית יהודי ערב אולצו או נאלצו לעזוב את ביתם ולהותיר מאחוריהם את רכושם הפרטי והקהילתי הרב. חלקם עזבו באורח מאורגן, חלקם נמלטו על נפשם וחלקם נתפסו והוצאו להורג. זוהי הנכבה היהודית, שעדיין אינה ידועה ומוכרת לרבים.
בקיץ 2014, לאחר שנים ארוכות של הזנחה, התקבל בכנסת "חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאירן, התשע"ד-2014" הקובע את ה-30 בנובמבר לציון הרדיפות והגירוש, שהוא יום לאחר החלטת האו"ם לחלוקת פלשתין לשתי מדינות יהודית וערבית. ציון יום זה חייב להיות חלק מרכזי ביישום דוח ועדת-ביטון במערכת החינוך, וזאת כדי להעמיק את התודעה הציבורית, בישראל ובחו"ל, במורשת ההיסטורית של יהודי מדינות ערב שהנכבה היהודית הייתה הפרק המסיים של הנוכחות היהודית בהן. על הדורות הבאים אחרינו להכיר את העובדות ההיסטוריות שהן חלק ממורשתנו.
לעם היהודי בישראל יש היסטוריה גלותית מפוצלת, שאמורה להילמד על-ידי כלל ילדי ישראל. יש אפוא לדאוג לכך שלימוד תולדותיהם של יהודי ערב ייעשה במשולב עם לימוד תולדותיהם של יהודי אירופה, ולא בנפרד מהן. יש להנציח את סיפור הגלות באורח פרופורציונלי במוסד אחד - בית תפוצות כל העם היהודי - ולהנציח באתר אחד את קורבנות העם היהודי שנרדפו והומתו בשל יהדותם - באירופה, במזרח התיכון ובאפריקה.
יישום ממצאי דוח ועדת-ביטון צריך לכלול את לימוד הנכבה היהודית על השלכותיה, כמצויין בחוק יום היציאה, גם על-מנת להשיג הכרה בינלאומית בסבלם של היהודים שחיו במדינות ערב, גם כדי שתלמידי בתי הספר יוכלו להתמודד עם התעמולה המופצת כנגדנו, וגם כדי לקדם את סוגיית הפיצויים עבור רכושם הפרטי והקהילתי הרב שהושאר במדינות ערב.
צו השעה מחייב מיזוג המורשות היהודיות.
