טעימה קטנה ממה שכותב המשורר
מחמוד דרוויש נגדינו:
"לכו לאן שתרצו, אבל לא בינינו בשום אופן". "הגיע הזמן שתסתלקו שתמותו היכן שתרצו אבל לא בינינו". "צאו מפצעינו ומאדמתנו, צאו מהיבשה, מהים, מהכל". "אם אהיה רעב בשרו של הכובש יהיה לי למאכל". "היזהרו מהרעב שלי מהזעם שלי".
בעיני כל האנשים הנאורים מבית המדרש של
עיתון הארץ וחסידיו בשמאל הקיצוני והאנרכיסטי, שיריו של מחמוד דרוויש, המשורר הפלשתיני הלאומי, חייבים לקבל במה והערכה בתקשורת ובמערכת החינוך הישראלית.
חופש הביטוי של אויבנו בתוכינו חייב להשמר.
בעיני אותם האנשים הנאורים שיריו של מחמוד דרוויש הם בעלי ערך ספרותי. תרבותי, חינוכי, הומניסטי ודמוקרטי, שראויים להיות נילמדים ומחויבים להיות משודרים לא רק בגלי צה"ל אלא גם בקול ישראל מירושלים.
כל מי שמתנגד להפוך את שיריו של מחמוד דרוויש, לפסטיבל פלשתיני אנטי ציוני במסווה ספרותי, הופך בעיני כל אותם האנשים הנאורים, לגזען פשיסטי.
"מחמוד דרוויש שקרא בשיריו להסתלקותו של העם היהודי מארץ ישראל וכי בשרו של הכובש יהיה לו למאכל, אינו יכול להיות חלק מהנרטיב המכונן של הישראליות כפי שהוצג בגלצ" (דברי
אביגדור ליברמן). דבריו צודקים מקובלים עלי.
