מקווים לטוב

שורה של אירועים דרמטיים העמידו גם השבוע את הטכנולוגיה במרכז.

הטור של עמיר רפפורט השבוע, ב"מקור ראשון" עוסק, בין היתר, בשאלת "יחסנו עם ארצות הברית, לאן?", ‏לפחות ככל שהדבר נוגע לסיוע הביטחוני ולשאלת היקפו הצפוי ותנאיו. הוא כותב:‏

קרולין גליק ממעריב, מקדישה את טורה האחרון למגמות האיסלאמיסטיות המדאיגות בטורקיה. לשיטתה, ‏רג'פ טאיפ ארדואן, סירב עד כה לשתף פעולה עם המערב במלחמה כנגד דאעש, לא איפשר לו להשתמש ‏בבסיס אינצ'רליק שבטורקיה, וכשכן שיתף, פה ושם, פעולה עם המערב, הוא עשה זאת בחצי פה, כמי ‏שכפאו השד, ותוך ניסיונות לסחוט הסכמה מערבית לדיכוי הכורדים, בתמורה לשיתוף פעולה מאולץ וחלקי.‏

ההיטלר הקטן החדש, ארדואן הטורקי, המוסלמי הקיצוני, משליט כיום משטר איימים פשיסטי-טוטליטרי בארצו בתירוץ העלוב והשיקרי של "מהפכה שנכשלה..." הוא מנסה להשליט בכוח איסלאם קיצוני על אוכלוסייה של 80 מיליון כנגד החוקה הטורקית... (ויש לקוות שוזה צלף אמיץ ינעץ בהקדם כדור במצחו..), אלא שבינתיים "עלה לו השתן לראש", והוא מאיים על ארה"ב בצורת הסגר על הבסיס ח"א האמריקני באינצרליק, כולל מניעת חשמל ומזון מהנצורים, עד שארה"ב תסגיר לידו את אויבו - גולן. אני מניח שהנשיא האמריקני הקרוב בהשקפותיו הדתיות-פוליטייות לארדואן מעוניין להסגיר את גולן, אבל אם אכן יעשה זאת, כאילו הגיש את הנשיאות הבאה לטראמפ על מגש של כסף. אבל גם עצם הדבר שאינו פועל למנוע את ההסגר המטורף הזה על האמריקנים באינצרליק מצביע בברור על רפיסות שלטונו של אובמה וזה גם מבהיר לנו מדוע טראמפ עתיד לנצח.