תיאוריה ומעשה

לאחרונה נחשפנו למספר התבטאויות של הרבצ"ר המיועד שקרא להומואים - סוטים, נתן היתר לכאורה לאנוס גויות יפות מראה בזמן מלחמה, איסור על גיוס בנות לצבא ועוד. על-מנת לחלץ אותו מהאמירות הלא קורקטיות הללו שלא לומר סוטות, יצאו דורשי טובתו ופרשו כאילו אלה היו שאלות תאורטיות בלבד והתשובות ניתנו באופן תאורטי.

גם התלמידים המוציאים את יומם באוהלי התורה עוסקים יום ולילה בדברי החכמים והפרשנים, והם כידוע לא חוסכים שבטם מבנם, ובאמת מה פרוש חוסך שבטו שונא בנו, האם מי שלא מלקה את בנו שונא אותו ?אז יש פשט ויש דרש ואנחנו נשארים עם הקושיה.

אמרו כבר לא פעם כי בוויכוח של שני יהודים עולות חמש דעות, וכל זה למה כי אין כלל אחד ברור המקובל על כל חלקי העם והעדות, כל אחד מפרש אחרת את מה שהוא קורא או שומע. כשלמדתי כלכלה נאמר לנו כי תאוריה שאינה מתקיימת במציאות אינה תאוריה. רק אחרי 100 שנה הוכיחו את התאוריה של אלברט איינשטיין שלולא זאת היא הייתה נמחקת.

וזה אומר כי התאוריות לכאורה של חסידי הרבצ"ר אינן תאוריות אלא דרך פעולה מתבקשת, דהיינו בתקופת מלחמה ניתן לאנוס גויות יפות על-מנת לסייע לחיל במלחמה.

האם יגאל אמיר שמע על התאוריה של מוות לבוגד ותרגם אותה לשפת המעשה, כי רבין לא שמע על התאוריה הזו ולכן נרצח. ולכן הגיע הזמן כי יפסיקו לספר לנו על תאוריות כאלה ואחרות ויבינו כי תאוריות הורגות, ומין הדין היה להוציאן מהלקסיקון של התורה.
בכלל אחרי חמשת אלפים שנה (אם איני טועה) היה ראוי שהדת תעבור הליך של שינוי, כאשר כל התפישות המיושנות יוצאו אל מחוץ לדת, ויכניסו קצת דברים ליברליים חדשים וחדשנים, אשר יהפכו את התורה למשהו רלוונטי.