נחום ברנע מ
ידיעות אחרונות פותח את הטור השבועי שלו בפרשת האימיילים החדשה בארצות הברית: דונאלד טראמפ לא בהכרח יזם אותה, אבל בהחלט עודד ודירבן אותה בדיעבד, ומחא לה כפיים: ברנע מפריח את הרעיון, אשר נראה לו הזוי, כי טראמפ הוא סוכן רוסי:
לדעתו מדובר באחדות אינטרסים:
ולדימיר פוטין שואף ליציאת ארצות-הברית מברית נאטו, בכדי שהוא, פוטין, יוכל לעשות ככל העולה על רוחו במדינות הבלטיות השונות: האמריקני הלבן מה mid-west, רואה בפטריוטיזם תחליף לדת, שונא זרים, ומוכן לבלוע את צפרדע הקשר של טראמפ לרוסים, ובלבד שהשמאל, בראשות
הילרי קלינטון, יובס.
לאחר מכן עובר ברנע לפרשת אלאור אזריה. לעניות דעתו, אסטרטגיית ההגנה היא להאשים את צה"ל. זה לא מפתיע אותו, שכן הימין בשנים האחרונות הפך ללעומתי כלפי צה"ל.
בהמשך הטור, מפרסם ברנע כיצד יוזמתה של
ציפי לבני, עם פתיחת מבצע צוק איתן ב 2014, להקמת מערכת אלקטרונית חכמה לאיתור מנהרות, סוכלה, בשל עלות (2.5 מיליארד דולר), וזאת כאשר הצעת בניית החומה התת-קרקעית, אשר עלותה 20 מיליארד דולר, התקבלה. נדמה לי שזו לא הפעם הראשונה או האחרונה, שבה הצעה נבונה ומועילה נדחית משיקולי אגו.
כשברנע עוסק בנאום ה UNDO של ביבי לנאום ה"הם נוהרים לקלפיות בהמוניהם", הוא לא ממש מאמין לביבי; כן, נכון, ישנה יוזמה להשקעת כספים במגזר הערבי, אבל לדעת ברנע מי שאחראי לה הוא ראש אגף התקציבים, אמיר לוי.
אך דומה שהדברים הבאמת חשובים שיש לברנע לומר, נוגעים בכלל לוועדת החקירה שתהא או לא תהיה בעקבות מבצע צוק-איתן. הוא כותב:
"השאלה פתוחה, האם מינוי ועדת חקירה ממלכתית לחקירת אירועי צוק איתן יועיל לתהליך קבלת ההחלטות בצה"ל ובקבינט במבצעים הבאים. הניסיון מלמד שממשלות מקימות ועדות כאלו לא כדי להפיק לקחים, אלא כדי להוריד מעליהן לחץ ציבורי ולהרוויח זמן. הרחוב דוחף להקמת וועדות כאלה כדי להעניש את מי שבעיניו אחראי למחדלים: ההמלצות האישיות, זה מה שמעניין אותו; והוועדות נוטות להתעמק בניירת, כמה ישיבות התקיימו בנושא אחד, כמה ישיבות בנושא אחר, ולא במהות".
הדברים ידועים ומוכרים. עולם כמנהגו נוהג, ואין חדש תחת השמש.
