קלמן ליבסקינד, בטורו השבועי ב
מעריב, עוסק בעיקר בצביעות של התקשורת.
ראשית, בנוגע לחייל היורה, אלאור אזריה: ליבסקינד מביא מונולוג מפיו של מיכאל אסרף, הורה לאחד החיילים בחטיבת כפיר, שמתלונן על העלייהום של הצבא נגד אלאור: לטענתו, חיילי חטיבת כפיר הם הפועלים השחורים של צה"ל: זו חטיבה שמורכבת בעיקר ממזרחיים מן הפריפריה ומאתיופים; ושבמקום להאשים את ראשי הצבא, נוח יותר להעמיד אותם בסיכון של הליכים משפטיים.
ליבסקינד עובר למה שהוא רואה כצביעותה של קהילת הלהטב"ק בישראל: זו שאיכשהו מקושרת ומזוהה עם השמאל, וזו שיוצאת נגד המגזר הדתי לאומי, אך לא נגד המגזר הערבי או החרדי: לטענת ליבסקינד, קהילת הלהטב"ק אינה יוצאת חוצץ כנגד המגזר הערבי, משום שרוב חבריה מקושרים לשמאל, וזה הרי לא פוליטיקלי קורקט;
באשר לחרדים, טוען ליבסקינד, קהילת הלהטב"ק אינה יוצאת נגדם, כי בניגוד למגזר הדתי-לאומי, הם אינם נאבקים על הנהגת דמותה של המדינה: הם מקבלים את השיק החודשי שלהם ומתחפרים בד' אמות הגטו שלהם.
ליבסקינד טוען כי אם תשאלו להטב"ק באיזו קהילה היה בוחר להיוולד, מבין שלושת הקהילות: החרדית, הערבית או הדתית-לאומית, הוא היה בוחר להיוולד בקהילה הדתית לאומית.
ובכלל, קצפו יצא הפעם על צביעות קהילת הלהטב"ק, משום שהקהילה הזו שתקה כאשר ערן דורון, מאמן קבוצת הכדורגל מכפר קאסם, פוטר על-רקע נטייתו המינית: זה לא היה עובר אם ערן דורון היה מאמן של קבוצת כדורגל בהתנחלות.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
