המערכת הפוליטית היא כמעט חסינה בפועל ממסקנות של ועדות החקירה על מחדלים לאומיים לכאורה וזאת משום הטעמים הבאים:
1. הפוליטיקאים קובעים את כתב המינוי.
2. הפוליטיקאים קובעים את גבולות הסמכות.
3. לפוליטיקאים יש מספיק כסף שלהם ו/או של חברים על-מנת להגן על עצמם כראוי.
4. גם אם הוועדה מוצאת פגם בפועלם, הרי שהציבור הוא זה שמחליט על עתידם, בבחירות (ע"ע אריק שרון – סברא ושתילה שחזר לאחר מכן כראש ממשלה, או
אהוד ברק – המהומות ביישוב הערבי).
ולכן נראית קצת מביכה ולא ראויה הבקשה של חלק מההורים השכולים למנות ועדה לחקירת פעולות הממשלה בלבד, כאילו הצבא ברמותיו הגבוהות ביותר עשה את מלאכתו נאמנה באותה מלחמה, מלחמה בה נחתו על המדינה טילים במשך 50 ימים וצה"ל לא הצליח לעצור את המתקפה הזו במשך כל אותם 50 ימים. הגם שמהנתונים שפורסמו על גישת שר הביטחון והרמטכ"ל בעניין המנהרות (כנראה בניגוד לעמדת פיקוד דרום), יש הרבה מה לבדוק ברמת המטכ"ל בעניין זה.
ואם הפוליטיקאים הם בפועל טפלון, ולא בודקים את הצבא אז לא חבל על הכסף? לא חבל על הזמן והעצבים?
ובואו נחזור לו
ועדת וינוגרד, ועדה אשר אם התנהלות מסקליה הייתה מתוכננת מראש הרי שאותם מתכננים זכאים לפרס ישראל או אפילו פרס נובל לקומבינציות מתוחכמות.
אז איך זה עבד לדעתי: ממשלת אולמרט /
ציפי לבני (קדימה) מינתה ועדה ממשלתית עם סמכויות של ועדה ממלכתית ועם מגבלות זמן ביצוע קצרים ביותר. כבר בשלב זה יצרה ממשלת אולמרט חייץ בין ועדת וינוגרד ובין ובית המשפט העליון, בג"ץ בקושי אישר את מינויה של הוועדה.
הסמכויות המרובות וקוצר הזמן הכניסו את הוועדה למצב בלתי אפשרי ואת השמן למדורה שפכו גורמים חיצוניים, חלקם לדעתי
בתום לב וחלקם בכוונת מכוון באמצעות עתירות לבג"ץ על מהלכי הוועדה. העותרים היו ח"כ גלאון (עותרת אופוזיציונית לגיטימית), ח"כ לשעבר
אברהם פורז, תנועת אומ"צ ו
התנועה לאיכות השלטון (עותרות ביקורתיות לגיטימיות), והסנגוריה הצבאית אשר הייתה מיוצגת על-ידי מילואימניק מתנדב עורך דין מהשורה הראשונה,
יוסי בנקל, שותפו הבכיר של עו"ד
יורם ראב"ד.
מעגל פוליטי
העתירות הראשונות היו לצורך הבטחת פרסום העדויות, ובית המשפט התערב אך זו הייתה התערבות קלילה אשר לאחריה הוציאה הוועדה דוח ביניים קטלני. דוח הביניים עורר לדעתי כוחות פוליטיים חזקים ביותר על-מנת להעביר הילוך בניסיונות שלדעתי הצליחו לסכל לפחות חלקית את התוצאות של ועדת וינוגרד תוך הסתייעות בבית המשפט העליון.
זרעים ששתלו הפוליטיקאים בכתב המינוי, הפכו לזרעי רעל עצמי, באמצעות עתירות לבית המשפט העליון על-מנת להבטיח (לפחות לכאורה) את זכויות הצדק הטבעי של האנשים שיימצאו על-ידי הוועדה אחראים למחדלים, ומי העותרים?
אומ"צ/התנועה לאיכות השלטון – לגיטימי.
ח"כ לשעבר אברהם פורז, פורז? מה לו ולסיפור? גם בית המשפט שאל ופורז נעלם.
ואחרונה חביבה היא הסנגוריה הצבאית כאשר היא מיוצגת כאמור בבית המשפט על-ידי מילואימניק מתנדב, סא"ל במיל, עו"ד יוסי בנקל.
בואו נראה מה כתוב בדנס גייד על יורם ראב"ד שותפו של יוסי בנקל למשרדם המאד מאוד מצליח "עו"ד יורם ראב"ד היה חבר ב'צוות החווה' אשר מנה את יועציו הקרובים של ראש ממשלת ישראל המנוח מר
אריאל שרון, ולבקשתו של מר שרון כיהן כיו'ר צוות המשא-ומתן אשר מונה בשנת 2004 להרכבת הקואליציה, ומאוחר יותר הקים את מפלגת קדימה"
כאשר העתיד הפוליטי של תנועה שלמה, העומדת באותה עת בראש השלטון (סוף 2006), הוא על כף המאזניים, וכאשר שני בכיריה יקומו או יפלו (לפחות לתקופת מה) על-פי החלטות הוועדה, חובר הצבא באמצעות הסנגוריה הצבאית לעו"ד מתנדב, שהוא שותפו של מקים אותה מפלגה וחבר בכיר ביותר ב"מטבחון" שלה על-מנת להציל כמה צווארים מתליה, תגידו לי אתם על איזה צווארים הם ניסו להגן.
וכמובן הם ניצחו, המסקנות האישיות בדוח וינוגרד סוכלו.
לסיכום, הדרג הפוליטי די שולט בהשלכות של ועדות החקירה לאורך השנים, בין אם באמצעות ניסוח כתבי מינוי המחריגים אותו מעבודת הוועדה (כמו בעניין ועדת אגרנט-מלחמת יום הכיפורים) או באמצעות חזרה למעגל הפוליטי לקראת הבחירות הבאות, או לחלופין באמצעות מה שנראה לי כסוף מעשה במחשבה תחילה, לסיכול הסיכונים האישיים, ומכאן שוועדת חקירה שתעסוק בדרג הפוליטי בלבד תהיה ברכה לבטלה, ותנוצל על-ידי הדרג הפוליטי לזרוק את כל הבוץ על הצבא, מבלי שתהיה לצבא כל יכולת להתגונן, מה שיביא רק נזק וסיכוייו להביא גם תועלת שואפים לאפס.
