בית יציב = "בית ברל" בבאר שבע

אכסניית הנער בית יציב נקראה על שמו של יצחק יציב (1890 - 1947) שהיה איש רוח, סופר ועורך וחבר מרכזי במוסדות התרבותיים של ההסתדרות. בשנת 1929 הצטרף למערכת "דבר" והיה עורכו הראשון של "דבר לילדים" במשך 16 שנה. יחד עם נחום גוטמן ואחרים עיצבו את ספרות הילדים של אותה התקופה. יחד עם אשתו מרי, סופרת ודמות מרכזית בקליטת העולים החדשים, קידמו תוכניות השכלה ולימוד השפה העברית לעולים ביישובים החדשים ובדרום.

אוסטרובסקי נולד בשנת 1900 ועלה בעלייה השלישית לארץ ישראל. הצטרף "לגדוד העבודה" והיה בין מייסדי קיבוץ עין-חרוד מאוחד". הוא הגיע לבאר שבע בשנת 1949 כמנהל המחלקה "לעבודות הציבוריות" (סלילת כבישים). בשנת 1953 החל גרשון אוסטרובסקי, להקים את אכסניית הנער בבאר שבע. תוך זמן קצר, הצליח להשיג את חסות ההסתדרות הכללית (משום היכרות טובה עם דוד טוביהו ראש העיר, מראשי סולל בונה) על המקום בו הוקמו צריפים, אוהלים, מטבח, אמפיתיאטרון ומבנים אחרים שהותאמו לשירות קבוצות המטיילים הגדולות שירדו אז לנגב. בין מייסדי המקום היו יו"ר המרכז החקלאי אברהם הרצפלד, העיתונאית מרי יציב אלמנתו של יציב וגרשון אוסטרובסקי. בשנת 1954, נחנך המקום שנקרא על שמו של יצחק יציב ז"ל, ובו היו שותפים עיריית באר שבע וחברת "ניר שיתופי". המקום תוכנן להיות אחת מפינות התרבות וההשכלה החשובות בעיר שנבנתה על-ידי ההסתדרות הכללית. מדריכיה תוכננו להגיש סיוע תרבותי-חברתי-לימודי לקהילה ההסתדרותית החלוצית בבאר שבע. לימים, זכה פועלו של אוסטרובסקי להערכה מחודשת ורחוב נקרא על שמו. על-אף צניעותו והתנגדותו לטקסים – זכה אוסטרובסקי באות "יקיר העיר".

גרשון וחבריו ביקשו להרים את רמת התרבות וההשכלה באזור ושל תושבי באר–שבע. רצון זה השתלב עם רצונם של המטיילים הישנים באכסניה ללמוד על הנגב ועל מסלולי הטיול המצפים להם. וכך, יזם אוסטרובסקי הבאת סרטים חינוכיים, הצגות וקונצרטים וכן יזם מפגשים בין המטיילים והפועלים שגרו באכסניה לבין קבוצות הנער המקומי. בין המבנים הראשונים שהוקמו במקום הייתה ספרייה, ובה הוקמו פינות עבודה עבור ילדים שהגיעו לשם אחר-הצהריים כדי להכין שיעורים ולמפגשים חברתיים.

בשנת 1954 עיצבו המנהל הראשון של המקום גרשון אוסטרובסקי ויו"ר המרכז החקלאי אברהם הרצפלד את החזון ואת עקרונות התפעול של אכסניית בית יציב. הרצפלד גילה עניין במקום כמי שהיה מעורב בהעלאת יישובים באזור משנת 1946 ובמיוחד לאור היותו מעורב בחברה ההסתדרותית "אפיקים בנגב", שעתידה הייתה להקים עיר עברית חדשה בסמוך לבאר-שבע. התעניינותו באכסניה והגיבוי שנתן לאוסטרובסקי היו למעשה, הגשמת חלומו באשר לעיר עברית בבאר-שבע.

אט אט עוצב החזון ולוטשו מטרותיה של האכסניה שהפכה להיות, תחת חסותה של ההסתדרות הכללית, (שגם בנתה את העיר באותה תקופה) – למרכז לימודי-חינוכי-ציוני עבור התושבים ברובם פועלי ההסתדרות במפעלים ובקואופרטיבים. המטרות היו אם כן: הרצאות בסיוע מפות וספרים על המסלול אותו עומד המטייל לעבור למחרת; הקניית חינוך מקצועי וציוני לצעירי העיר; עיסוק בפעילות חברה, תרבות, ספורט, ופנאי; יזום פעילות עבור קבוצות פועלים וארגונים הקרובים ברוחם להסתדרות וכל זאת "ברוח בית יציב". אוסטרובסקי שניהל את המקום ללא שכר, בנה מסורת של חסכון, פשטות והימנעות מהפרזה בהוצאות נלוות. מהיותו איש קיבוץ, ראה עצמו שליח לבאר שבע ולקהילתה, הצמאים לדעתו לרכישת ידע, לימוד הארץ ונופיה ולחיזוק תודעתה המעמדית-הסתדרותית.

במסמך שהכין אוסטרובסקי הוא קבע כי הבית פועל בסיוע מועצת הפועלים המקומית ומדגיש את ההשקפה הסוציאליסטית, בה דגלה באותה עת ההסתדרות הכללית. הוא עמד על כך שהבית יעמוד לרשות בתי הספר בעיר ובנגב לקיום כל פעילות שהיא. עליו לעמוד לרשות קהילת ההסתדרות לצורך קיום סמינארים, קורסים וימי עיון. במיוחד הושם הדגש על הכנתם של מדריכי תנועות הנער הקשורות בהסתדרות ובראשן "הנער העובד".

מסלול ייחודי לימודי פותח עבור המורים שנשלחו לעיירות הפיתוח ויישובי העולים החדשים. כמי שצפה קדימה, הוא הציע להכין מגרשי ספורט ומתקנים מתאימים כולל בריכה עבור קייטנות הקיץ לילדי העובדים. במחצית שנות החמישים סבר אוסטרובסקי כי יש לבנות באכסניה/בית יציב חדרי לינה עבור כ-150 איש; חדר אוכל היכול לשרת 100 איש ויותר בבת אחת; ספריה; חדרי קריאה; אולמות להקרנת סרטים, האזנה למוזיקה ולעריכת תערוכות של אמנים מקומיים ומהמרכז. אוסטרובסקי הדגיש את חשיבות תחושת "הנווה במדבר" והציע לייער את המקום, לשתול על שטחו דשא וגינות ולהקים בו פינת חי לימודית. בפעם הראשונה בבאר שבע הוקם במקום אמפיתיאטרון עבור 500 איש שהוקרנו בו סרטי 16 מ"מ. נבנו מגרשים לכדורסל וכדורעף; נפתחו חוגים למקהלה, ריקודי עם והתעמלות. נערכו קונצרטים ואף יובאו הצגות של התיאטרונים הגדולים מהמרכז שאפשרו בכך לתושבי העיר לחזות באמנות הבמה המתהווה בארץ.

שרה בץ שהייתה מורה מעולה לעברית, פתחה כיתות לימוד במקום על-פי צרכי הפועלים, העולים החדשים וזאת בסיוע ד"ר מראני שהיה המפקח מטעם משרד החינוך והתרבות. לאור הביקוש הרב ללימוד השפה, פתחה בץ בסיוע בית יציב אולפן יום שסייע לעולים להשתלב במהירות בחיי העיר ובתעסוקה. אוסטרובסקי מצא בית חם בבית משפחת בץ לאחר ששעות ארוכות היה מיישר בכוחות עצמו את השטח בטרקטור ענק וחופר בורות לקראת יציקת יסודות. בץ ואוסטרובסקי אימצו תלמיד מבריק בשם זילברמן שהיה למהנדס וברבות הימים עתיד היה, לאחר ששכנעו אותו להישאר בבאר שבע, לשמש כראש העיר. תרומת בית יציב לחינוך וללימוד העברית בסיוע ההסתדרות גרמו לכך שבשנת 1965 הוקם בית הספר המקיף הראשון בעיר בשכונה ב'.

שנת תשי"ז הוכרזה בבית יציב כשנת ההסתדרות הכללית והצגת תרומתה לפועלים, לעיר ולמדינה הצעירה. המסמך שהוכן הכריז כי יושם דגש על לימוד השפה העברית, קורסים לידיעת הארץ, לימוד המבנה של ההסתדרות ותרומת כל מוסד ומוסד בה, הרצאות,סרטים וטיולים, לאתרי ההתיישבות ומפעלי התעשיה של ההסתדרות. מהמסמך עלה הרצון העז של מחלקת התרבות במרכז ההסתדרות להתאים את התכנים התרבותיים של בית יציב לצרכי העיר המתפתחת והנבנית בהון הסתדרותי ובאמצעות סולל בונה על הקואופרטיבים שלו.

בהסתדרות חשו כי הם "בעלי הבית" בבית יציב וממילא אין שום כוח מהצד האזרחי או הפרטי הרוצה והיכול להתמודד עם שאלות אלו בעיר המרוחקת והמדברית. לאור הצורך בהכנת מדריכים למספרם ההולך וגדל של פועלי ההסתדרות, הורחבה הבנייה בבית יציב. בשנת 1962 הורחבו המטבח, חדר האוכל ונבנו שלושה מבני מגורים חדשים עבור 180 איש. מעתה פנה בית יציב לחוגים חברתיים נוספים:

ארגון סמינרים עבור פועלי הייעור והאגבות בנגב; כך גם לגבי פועלי התעשיה והייצור כולל ים המלח ועבור וועדי העובדים בעיר וביישובי הנגב. שלב נוסף היה בהקמת בית ספר ערב עבור המצטיינים בועדי העובדים. בשנת 1963, דווח על קיום 16 מחזורי לימוד ושבתות עיון, בהם השתתפו 954 חברים וחברות חדשים בארץ וכן וותיקים. הללו קיבלו 3144 "ימי לימוד" שניתנו עתה מפי מורים מוסמכים המרצים במוסדות העיר ומקיבוצי הסביבה. באותה עת התנהל דיון רחב בציבור בצורך בהקמת אוניברסיטה בנגב. ראשיתו של הדיון היה בתביעתו של בן-גוריון להקים את "יבנה" (היא אוקספורד עבורו ) בשדה בוקר. התביעה להקמת מוסד אוניברסיטאי בבאר שבע זירזה את ראשי בית יציב בהכנת קורסים והעמקת תכנם מתוך כוונה שבעתיד, יוכלו התלמידים, הפועלים והמורים להתקבל תוך השלמות נדרשות, כסטודנטים באוניברסיטת הנגב.

במבט כולל נראה שתפקיד היו"ר הוא שנתן כיוון וחזון למקום. היו"ר עד שנת 1973 היה א' הרצפלד; עד שנת 1981 שימש בתפקיד אוסטרובסקי. בשנת 1981 היה ליו"ר הבית אלי מויאל, איש מועצת הפועלים ואיש תרבות רב פעלים. משנת 1991 משמש כיו"ר חבר קיבוץ חצרים ושר החינוך לשעבר אהרון ידלין.

כיום, הבעלים הם קרן רש"י, עיריית באר שבע בתמיכת משרד החינוך. במקום שותפים רבים כמו האוניברסיטה הפתוחה ועוד. בית יציב מתנהל כקמפוס חינוכי הנותן גם שירותי אירוח, הסעדה ולינה. הקמפוס צמוד לפרק קרסו למדע ומאפשר זרימה חופשית של רעיונות וקהל. בבסיס החזון של המקום נשארה התזה שמבקשת לבנות חברה חזקה, צודקת החותרת לצמצום פערים חברתיים והרואה בראש דאגתה את משפחות הפועלים ותושבי הנגב ומטפחת מנהיגות צעירה לעיר.

• אוסטרובסקי ג', בית יציב – באר שבע, ארכיון יד טבנקין, חט 15, סדרה ט', אוגוסט 1954.

• גרדוס י' ויאני י', (עורכים), מדע ורוח בנגב, אוניברסיטת בן-גוריון ותולדותיה בראי המחקר, באר שבע תשע"ד.

• יציב י', בין עין לנפש; רשימות, מאמרים, מסות, תל אביב תשי"ג.

• פורת ח', ארגון עובדים בונה עיר במדבר, ההסתדרות ותרומתה לפיתוח באר-שבע והנגב, בעשורים הראשונים למדינה, ירושלים 2013.

• פורת ח', מספר מדבר למטרופולין, ירושלים 2009.