אפתח בגילוי נאות, אני מעולם לא הסתתרתי בתוך "ארונות" ולכן גם לא נזקקתי ליציאה מהם. בעוונותיי הרבים אני, מה שמכונה בהגה העכשווית, "סטרייט!" אני אוהב ונמשך לנשים, תמיד הייתי כזה ולא הייתה לי שום בעיה עם חולשתי זו. כך שאת מה שחשים הנמשכים למינם אני רק מסוגל לדמיין, והאמת שאני לא ממש מתאמץ לדמיין, כדי שלא אאלץ לגחך...
כי כל הנושא הוא מתחילתו ועד לסופו רציני מאד. אילו היה זה עניין נדיר שולי וביזרי, התורה לא הייתה טורחת ואוסרת. הטרחה הזאת של התורה, היא העדות שמדובר בתופעה שהייתה מוכרת ואולי אף נפוצה "רק בקרב הגויים כמובן", מעולם לא בקרב היהודים הסגוליים, כי הרי הם נועדו לקיים את מצוות התורה, ואין סיכוי שיהודים "סגוליים" יפגמו בחולשות גויים.
כאן עולה השאלה מדוע התורה מצאה לנכון להתייחס בכלל ולאסור בפרט על "משכב זכר" תוך התעלמות מופגנת ממציאות קיומה של החולשה והתופעה? ומדוע לא אסרה התורה על "משכב נקבה"? שגם היא הייתה תופעה מוכרת לה ועוד אני תוהה מדוע אם כבר, התעלמה התורה מקיומם של הבי-סקסואליים? מדוע התופעה המוכרת הזאת לא נאסרה בתורה? (דוד בן ישי? יונתן בן שאול?). אני מוצא לנכון לעסוק בתורה כי היא "האשמה" העיקרית ואולי הבלעדית, בקיומה של ההומופוביה.
הפרדה ומיון
את התשובות לשאלות האלה ניתן למצוא אם ננסה להסביר בקצרה את הרקע האנושי והסביבתי של אותם אנשים שהגו את התורה (כמובן, בשמשם השופר או "המדפסת" של הקב"ה). תחילתה של ההגות הייתה כנראה במצרים על-ידי קבוצה קטנה וייחודית, והמשכה היה לאורך ארבעים שנה משעממות במדבר. צריך להעיר כאן שמבחינת השלטון המצרי, זה היה כנראה אירוע זניח מקומי וכנראה שלילי, ולכן לא טרחו לתעד אותו.
ממצרים נמלטו שבטים עם מסורות מוצא קרובות ונספחים רבים (ערב רב). ואחרי כישלון פרשת המרגלים היה ברור להנהגה ההיא שחיוני ביותר להפריד את "הבר מתוך המוץ", וחיוני עוד יותר היה להרבות את "הבר". לצורך פרקטי זה גויסה התורה. היא שמשה באמצעות האיסורים שנהגו כאמצעי ניפוי הפרדה ומיון. מצוות "
פרו ורבו" הייתה חיונית לשרידות ולמימוש חזון העתיד. לכן נאסר על השחתת זרע לכן נאסר על משכב זכר. הכול התמקד לפרייה ולרבייה. משכב נקבה אינו משנה למטרה, כי הנקבה מסוגלת להרות וללדת בלי קשר לנטייתה המינית. כך גם הבי-סקסואליות של הזכרים, לא מפריעה למימוש המטרה כל עוד הם מפרים נקבות. כל עניינה של התורה היה במשימת הריבוי. היא לא התערבה בנטיות ותענוגות כל עוד הם לא הפריעו למשימה. זכרים יהודים שלא היו מסוגלים או לא רצו להפרות נשים נופו כמוץ. שאר האיסורים העלו את רף הקבלה וסייעו לזהות ולסלק מתחזים וחלשים. להוגי התורה היא הוותה מסגרת מהפכנית חדשנית שקיבצה בתוכה שבטים עם קרבה מגדרית ומסורות מוצא דומות שהתחנכו ושאפו לממש את חזון השבת ארץ כנען לידיהם.
"הבעיות" כמו תמיד אצל היהודים, נוצרו בגלות. בשבעים שנות גלות בבל החלו הגולים להעלותה על הכתב באופן שיטתי כי נוצר הצורך לחזק את הקשר בין הגולים ואת הקשר לארצם ההיסטורית, למנוע או להקטין את השפעות הסביבה עליהם. אז קובצו גרסאות מיונו והועלו על הכתב ונכתבו ושוכתבו פרקים וספרים שעתידים יהיו להתקבץ לספר התנ"ך היהודי. ספר שהתקדש ונשתמר תודות למאבק נגד היהודים המתנצרים שהגדירוהו כ"כברית ישנה" במטרה להצדיק את "הברית החדשה" שהגו לאחר חורבן בית שני ושבר הגלות השנייה. מאותן סיבות וכתגובת נגד נהגתה המשנה ע"י יהודים מתנגדי המתנצרים.
אלפי שנים
בעיית ההומופוביה התעצמה לשיא כתוצאה "מהתקדשות" התורות. העולם דתי בלתי אפשרי להתדיין מול "קדושה". קדושה היא כמו אקסיומה במדע המתמטיקה, היא אינה בת-הוכחה ואינה ניתנת לסתירה, ועליה מתבססות כל ההיגיון המדעי השיטתי. כך קרה ששלשת הדתות המונותאיסטיות דחו את החולשה האנושית הזאת כסטייה חמורה וגרמו להדחקתה המוחלטת אל מעמקי "ארון הסתרים" של החולשות והחטאים למשך אלפי שנים, וגם הנאורות שהכתה בדתות לא העזה לשחרר אותה מתוכו.
רק בעידן הפוסטמודרני הנוכחי חשו לראשונה, "נפגעי" החולשה או "הסטייה" הזאת, עוז בנפשם לצאת מהארון ולתבוע את חרותם. אלא שמה שמושרש עמוק בתודעה האנושית לא ניתן לשינוי קיצוני ומהיר, ההומופוביה היא תגובה שמבטאת חוסר היכולת להכלת התופעה. היו לזה מניעים אבולוציוניים חברתיים שרידותיים, ויש מניע דומה להתפרצות הנוכחית של התופעה, אל מחוץ לארון, וללגיטימיות שהיא מקבלת בהדרגה. ככל הנראה, האבולוציה החברתית משנה מגמה בכיוון של צמצום הילודה, בעיקר בקרב החברות המניעות את האנושות. כנראה כדי להעשיר ולחזק אותן במלחמת ההישרדות מול החברות האנושיות האחרות, כי הסימנים הנראים היום, הם בכוון להתפוצצות אוכלוסין שבעקבותיה נצפים משברי קיום קשים.
את העדפות החד מינית והרב מינית, בקרב מיעוט קטן באוכלוסייה, המקבלות היום הכרה, נוח להגדיר כסוג של נכות מוחית. נכות שאין עמה מוגבלות, ולכן אינה צורכת הכרה ותמיכה מהביטוח הלאומי (כמו למשל אוטיזם או דאוניזם). ככל הנראה היא גם לא גנטית ולכן אינה תורשתית ואינה ניתנת לחיזוי מראש כך שלא מדובר במוטאצייה, מה גם שאינה בת-התרבות טבעית, ואינה מסכנת את שרידות המין "הבריא" ואין צורך ואפשרות להפסיק הריונות בגינה, התופעה אינה מדבקת, לכן אין סיבה אבולוציונית והגיונית לדחותה. לפיכך אין סיבה שרידותית לראות בזה איום ואין צורך להילחם בה כבתופעה פסולה או מסוכנת לחברה.
קבוצה מנודה
מן הראוי לציין שרבים מהלוקים "בנכות" הם בעלי רגישות כישרונות ויכולות תבונתיים מעל לממוצע, ככל הנראה בגלל הסתירה הפנימית בזהות המינית המובנית בתודעתם כבר מגיל צעיר, שמאלצת את מוחותיהם להתמודדויות עצמיות שהמוחות "הנורמליים" פטורים מהם. אישית אני סולד מהביטוי המיני הביזרי והמוקצן המתבטא בהפגנות הרחוב שלהם. לטעמי ממד ההתרסה שבו מיותר ומסוכן, אבל אין בזה הצדקה למנוע מהם להלחם את מלחמתם הציבורית להכרה בהם ובזכויותיהם.
ההומופובים המתייצבים חזיתית נגד התנועה הם השמרנים, דתיים ואסלמיסטים יהודים ומוסלמים, שנאבקים בתרבות המערבית ברוחה ובהשפעותיה. למאבק הזה ישנה כיום חשיבות חברתית גדולה, כי הקבוצה המנודה הזאת ביחד עם הרפורמיים היהודים והנשים הפמיניסטיות, מהווים היום את הכוח הלוחם "חוד החנית" העיקרי הנאבק ברחובות כאן ובעולם לדחיקת השמרנות הדתית, כאשר הכנסת בה צריכים להתנהל מאבקים כאלה, משותקת פוליטית למעשה, ואינה מסוגלת להכריע מערבה.
כל אדם שמאמין "בדת" הנאורות, במדע במערביות בחופש הדעה בדמוקרטיה ובחרות הפרט, חייב להתקומם ולצאת נגד ההומופוביה שמבטאת את הדתיות הממסדית שכבר אינה תורמת דבר לאמונה חופשית באל ולפעול כדי להחלישה.
