בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
פוליטיזציה של הצבא במסווה של פעילות חינוך
|
ארגונים שמאל השתלטו על הפעילות החינוכית של חיל החינוך על-מנת לשנות את השיח הדמוקרטי בצבא ובמטרה "להציע לחיילים פרשנות פלורליסטית למונח יהדות" ● המונח פרשנות פלורליסטית כולל פרשנות רפורמית, קונסרבטיבית ואתאיסטית ● מאמר ראשון בסדרה
|
איזנקוט. תכנים פוליטיים [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
קבלני החינוך אחד הפרדוקסים הבולטים הוא שלמרות שכיום הרבה מהלוחמים ביחידות הקרביות הנם דתיים, ממשיך הפיקוד הבכיר של הצבא בקו שמאלני בוטה, ואינו מושפע מהמתרחש בשורות החיילים. בולטים בכך בני גנץ - הרמטכ"ל לשעבר, שכנראה, ייכנס לפוליטיקה בקרוב; הרמטכ"ל הנוכחי, רב-אלוף גדי איזנקוט, שמרבה בהצהרות על רוח צה"ל; ואלוף יאיר גולן, סגנו, שחילל את יום השואה האחרון בנאום של דברי בלע ואיוולת. עם זאת, קשה להתעלם משובך היונים שלנו, שהתמלא בגנרלים בדימוס אחד ההסברים לפרדוקס הנו חיל החינוך והנוער בצה"ל (להלן - חיל החינוך), שמפעיל מערכת לשטיפת-מוח, המחייבת כל חייל עד דרגת אלוף-משנה לעבור השתלמויות עתירות בתכנים פוליטיים. להעברת ההשתלמויות הללו נבחרו בקפידה קבלנים, בעלי נטייה שמאלנית, פוסט-מודרנית, שמכתיבים שיח מסוים מאוד לצבא. כך, בהכנת חיילים לנסיעה למחנות ההשמדה בפולין השיח המרכזי הנו הדמיון המופרך, שמוצאים אנשי חיל החינוך וקבלניו, בינינו לבין מי שחוללו את השואה. יתר כל כן, מרבית החיילים הקרביים חובשים כיפה, ומזוהים עם היהדות האורתודוקסית, ואפסי בקרבם שיעור הרפורמים. במערכת החינוך הצבאית שולט קו פלורליסטי, הכופה על החיילים שיח, שמקנה חשיבות רבה לזרמים לא-אורתודוקסיים, ומגמד את היהדות האורתודוקסית. חיל החינוך הוא יצור מוזר, שארית מימיה הבולשוויקיים של המדינה. לדעתי, אין לו זכות קיום במדינה דמוקרטית. בשום צבא במדינה דמוקרטית אין חיל כזה, העוסק בגלוי בפוליטיזציה (במסווה של "ערכים"). ואיני מתייחס כאן לאבסורד של גלי צה"ל - תחנת שידור צבאית, שמשדרת בעיקר לאזרחים. יתר על כן, בחיל החינוך נעשה היפוך, והוא משליט ביודעין בצבא ערכים, שאינם ערכי הרוב במדינת ישראל, כפי שקבעו הבחירות וכפי שנמצא בסקרי דעת-קהל. חיל החינוך - כמו התקשורת, כמו האקדמיה וכמו התיאטראות בישראל - הנו שמורת-טבע שמאלנית ואולי פוסט-מרקסיסטית, שעוסקת בריש גלי בתעמולה פוליטית, שנועדה לשנות עמדות של חיילים. דוח, שפרסם באחרונה מרכז ליב"ה, סוקר בפרוטרוט את פעילות ההסברה של חיל החינוך. כותרת הדוח חמורה ביותר: < . צבא אינו ארגון וולונטרי, והחייל (כאמור - מטוראי ועד אל"ם) נדרש להשתתף בפקודה בהשתלמויות הללו, שחלקן מוטמעות בקורסי הפיקוד הצבאיים, ולספוג הטפות חד-צדדיות מבלי יכולת להתנגד למסרים. אומנם, כבר הוכח במחקרים רבים מאין-ספור, שקשה לשנות עמדות של אנשים. אלא שהמערכת הצבאית כופה את ערכיה על אנשיה גם באמצעות "חיקוי מפקד" - הקידום מותנה גם בכך, שהקצין יידע לדבר בשפת מפקדיו. יתר על כן, גם אם יבחר קצין באסטרטגיה של "צוללת" - כלומר, ייעלם וישתוק במהלך ההשתלמות, או כשמשוחחים על תכניה - מועבר דיווח על פעילות החניכים בהשתלמות, והדיווח הזה ישכון לעד בתיקו האישי, וישפיע על חוות-הדעת התקופתיות עליו ועל קידומו. וראוי לציין, חיל החינוך אינו עוסק בשיפור איכותו של החייל/קצין כלוחם. כלומר, בטיובו המקצועי, ולא בטיפוח מורשת הקרב, אלא בהקניית ערכים - תחום בעייתי מאוד, שמתנגש מלכתחילה עם פעילותה של הרבנות הצבאית (לפירוט - ראו בפרק ב' של המאמר). כיוון שכך, חיל החינוך בחר אסטרטגיה של התנגשות עם הרבנות הצבאית, ולמרות שמרבית הלוחמים מוגדרים בצבא כבני ישיבות (בני"ש) אורתודוקסיות, מקדם חיל החינוך את השיח הפלורליסטי (כלומר, קונסרווטיווי ורפורמי). "מגורם המחנך להיסטוריה, (ל)מורשת קרב ו(ל)עידוד מוטיבציה ללחימה (הפך חיל החינוך) לגורם המקדם את התפיסה הפלורליסטית כתפיסת הזהות של הצבא מתוך שאיפה להשפיע כך גם על החברה הישראלית בכללותה. "שינוי זה בא לידי ביטוי בהגדרת מהי היהדות (פלורליזם דתי, עידוד עמדות רפורמיות וקונסרבטיביות), בחינוך להכרה בשלוש הדתות (יהדות, נצרות ואיסלאם - אב"ץ) כשותפות שוות, בפעילות תמיכה במסתננים, בהשוואה פוטנציאלית של צה"ל ביהודה ובשומרון לגרמנים בשואה ועוד (ההדגשות שלי - אב"ץ)". מרכז ליב"ה סבור, כי העברת החינוך בצה"ל לארגוני חוץ, המובילים שיח של זהות יהודית פלורליסטית, "נעשתה על-רקע שיח ציבורי המעצים תהליך של 'הדתה', הקיימת כביכול בצה"ל. תפיסה זו יוצרת פלגנות פסולה ומציבה את הלוחם/קצין הדתי כמאיים על תהליכי הפלורליזם הצבאי וממילא כמאיים על יכולת הצבא לעמוד ביעדיו (לפי התפיסה החדשה(". כלומר, התפיסה החינוכית חברתית של צה"ל בנויה על נטישת התפיסה הלאומית ואימוץ העיקרון רב-תרבותיות. "תהליך זה נעשה על-ידי 'שיח זהויות'. בדרך זו נהפכת הדמוקרטיה מכלי לערך. ערך זה כולל בתוכו משמעויות שונות כגון זכויות אדם, זכויות המיעוטים להתקיים בצל הרוב ... שוויון ועוד, בעוד שהמונח המסורתי, 'שלטון העם', נתפס כלאומני ושלילי". יתר על כן, חיל החינוך אינו מכחיש שעיסוקו בכפיית ערכים של הצבא, ובאמצעותם על החברה הישראלית. הפרשנות למושג פלורליזם, לפי חיל החינוך, אינה רק מגוון דעות, אלא הטמעת יהדות אחרת במטרה "להציע לחיילים פרשנות פלורליסטית למונח יהדות. המונח פרשנות פלורליסטית כולל פרשנות רפורמית, קונסרבטיווית ואתאיסטית", כפי שאמר תא"ל (מיל') אלי שרמייסטר, שהיה קצין חינוך ראשי (להלן - קח"ר), בראיון עיתונאי.
|
תאריך:
|
03/08/2016
|
|
|
עודכן:
|
03/08/2016
|
|
אביתר בן-צדף
|
פוליטיזציה של הצבא במסווה של פעילות חינוך
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אלי1
|
3/08/16 17:34
|
|
2
|
|
שלמה המגיב
|
3/08/16 22:21
|
|
|
|
מגיב ותיק
|
4/08/16 13:37
|
|
3
|
|
פועה
|
4/08/16 09:15
|
|
4
|
|
שמעון מהצפון
|
7/08/16 21:26
|
|
5
|
|
יעקב מהפריפריה
|
9/08/16 00:15
|
|
משפטן זר לו היה נקלע כיום לישראל והיו מספרים לו, כי ראש הממשלה דן עם שרי הקבינט והיועץ המשפטי לממשלה כיצד לבטל את ההחלטה בבג"ץ עמונה להרוס את כל בתי היישוב, היה צוחק צחוק גדול. "מה קרה, רבותי המלומדים?", היה אומר. "נשתבשה עליכם דעתכם? אינכם יודעים קרוא וכתוב? ברצונכם לבטל את ההריסה, פשיטא - בטלו את צווי ההריסה. הפה שאסר הוא הפה שיתיר".
|
|
|
קריאות ה"בוז" הקצובות, מול קריאות ה"יחי", שהוטחו לעבר היו"ר בוז'י הרצוג, מבשרות יותר מכל את ערפל הקרב הכבד הנטוש זה מכבר סביב עתידה של מפלגת העבודה. ושלא תהיה כאן אי-הבנה: האמון, שהוענק, בסופו של דבר, לבוז'י בוועידת-מפלגתו, הציל אותו, אומנם, מתבוסה ואובדן, אלא שרק באורח זמני, באשר הוא העניק לו בכך מרחב-נשימה לשנה נוספת בלבד.
|
|
|
התיוג הפוליטי המקובל טוען, שחוגי הימין מבקשים להחליש את כוחה של מערכת המשפט, בעוד חוגי השמאל הם העומדים של משמרתה. אבל בנושא נציבות הביקורת על הפרקליטות ע"ה - ראו זה פלא: עולם הפוך.
|
|
|
אודה לבושתי כי אני מביך את עצמי. האקלים הבלתי ייאמן בו אפשר בישראל של היום לראות חרשת עבים קודרת בשמי הדיון בעתידה של התקשורת, צריך היה להטריד עד לזעזע אותי. אחר הכל תקשורת אינה אלא מין ביטוי קיבוצי לחופש המידע, לחופש הדעה, לאמינות בדיווח, לחיסון ממורא בתחקירי עומק, בחשיפת הפתחים למרתפים בהם מסתירים נגועי נכלים את מעשיהם, לעידוד היצירה הנועזת, החדשנית, החתרנית, לשיתוף האזרח בתהליכי הבחירה של נציגיו, במעקב אחר אכיפת הדיו, עשיית הצדק, ביטחון, כלכלה, העולם הגדול. תקשורת היא מגה-נושא, והאקלים בו רוחש בוחש השיח על עתידו הקרוב והרחוק, צובר יותר איומים מאשר בשורות. והנה, לבושתי אני מוצא עצמי מוטרד לוגית, ודאי, אך התחושות המלוות אותי שצריכות היו להיגזר כשוליות, הן המטרידות אותי יותר מכל.
|
|
|
יש לי הצעת ייעול: לסגור את נציבות הביקורת על הפרקליטות. הצעת החוק שאישרה ועדת החוקה (יום ג', 2.8.16) לקריאה שנייה ושלישית, הופכת אותה לגוף חלשלוש שיוכל מקסימום לטפל בפרקליטים שינהגו בחוסר נימוס. אז פשוט חבל על הכסף, הזמן והמאמצים. מוטב שלא תהיה ביקורת בכלל, מאשר שתהיה קריקטורה של ביקורת שתישלף כנגד כל מי שידרוש ביקורת אמיתית.
|
|
|
|