העיתונאי
עמית סגל רוצה כנראה להיות מורה הדור של התנועה שאליה הוא משתייך וכנראה מן הטעם הזה הוא מרבה לפרסם מאמרים מפרי הגותו בעיתונים השונים כולל "
מקור ראשון". לצערו כי רב, הבמה תפוסה בהרבה מקרים על-ידי מאמרים שכותב האלוף (במיל.)
גרשון הכהן, וזה מפריע לעמית כאילו הכהן גוזל ממנו את הבכורה. באופן תיאורטי קל להבין את צערו של עמית כי לכאורה צריך היה להיות לו יתרון על פני עיתונאים אחרים, כי אביו הוא
חגי סגל, עורך "מקור ראשון". אבל חגי, עיתונאי מנוסה, שוקל את המאמרים על-פי ערכם ולא על-פי שמות כותביהם או קירבת המשפחה. כדי לזכות ביתרון בחר עמית לנסות ולפגוע בנקודה כואבת מן הפינוי של גוש-קטיף ובכול הזדמנות הוא משמיע באזני הציבור את המנטרה שהכהן צריך לבקש סליחה מן המתיישבים שפונו.
למה דווקא הכהן? האם הוא היה זה שהחליט לפנות את הגוש? כנראה זה מה שמבין עמית שהחליט שהכהן סובל סבל נפשי עמוק בגלל אחריותו לפינוי ואם יבקש את סליחת המפונים - יוקל לו. ממש נשמה טובה, אף על-פי שכלל לא ברור מי צריך לבקש סליחה ממי ועל מה. ומה שיש לעמית לומר זה רק שצריך לבקש סליחה. נקודה. והוא חוזר על ההצהרה הזו כל אימת שמאמר פובליציסטי של האלוף (במיל.) גרשון הכהן מתפרסם בתקשורת וכנראה מרגיז את עמית. ויש הרבה מאמרים של האלוף הכהן, כי יש לו דברים של טעם לומר.
מזלם הטוב של תושבי גוש-קטיף ואולי גם של אזרחי ישראל ש
אריאל שרון לא מינה את עמית סגל כמפקד הפינוי. אם היה ממנה אותו לתפקיד הגורלי הזה הוא כנראה היה מסתיים בדם ואש ותימרות עשן וחורבן של בתים בוערים. מזלם הטוב של תושבי גוש-קטיף שדווקא גרשון הכהן, קצין צבא מנוסה ומיומן, בשר מבשרה של הציונות הדתית, מונה לפקד על הפינוי. הכהן שמכיר היטב את שפתם של התושבים הדתיים ומבין את נפשם הרגיע את הרוחות הסוערות.
העובדה שהפינוי הסתיים ללא מאבק דמים היא הוכחה להחלטה הנבונה של אריאל שרון. דווקא בגלל ההחלטה הזו אין צורך בבקשת סליחה. עכשיו יש צורך רק שהממשלה תבקש את סליחת המפונים על כך שעד היום לא נמצא פתרון לכול מצוקותיהם שנגרמו בשל החלטות ממשלה. עשור חלף מאז הפינוי ורוב החלטות הממשלה למתיישבים לא קוימו.
עכשיו נותר רק האלוף (במיל.) הכהן כיעד לתביעתו הבלתי פוסקת וחסרת ההיגיון של סגל. אבל סגל שכח כנראה שהאלוף הכהן היה חייל, ממושמע, שהחליט לציית לפקודות חוקיות ואת המטלה שקיבל על עצמו הוא מילא בחכמה וללא שפיכות דמים. סוף דבר: יש לקוות שעמית סגל יציית לצו הצבא, אם וכאשר יבוא, ויימנע מהשלמה עיוורת עם דין הדעות של התנועה הפוליטית שממנה הוא בא.
