ספר דברים שונה מהארבעה שלפניו בסגנון ובתוכן; בארבעת הספרים שלפניו הסגנון הוא סיפורי: "וידבר ה' אל משה" וכו', בגוף שלישי, בספר דברים שמתחילים לקרוא השבת הדיבר הוא ישיר, בגוף ראשון: (ו) ה' אֱלֹקֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר: רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. (ח) רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. וכך לאורך כל הספר, משה הוא המדבר אל בני ישראל. השוני בסגנון משתקף בהכרח גם בתוכן, כי כעת משה נותן הוראות ומבטיח הבטחות מכוח עצמו כביכול. זה מתחיל בסקירה היסטורית, איזכור הכשלונות שהיו במדבר. בהתחלה בעדינות, ברמזים דקים, אבל בהמשך באמירות נוקבות ולפעמים אפילו קשות.