הלכתי ל'איזאבלה' כי ידידה המליצה שכדאי לראות, בלי לדעת על מה ההצגה, מי ביים ומה בכלל מצפה לי. כשכבו האורות ושחקנים עם מסיכות בסגנון הקומדיה דל ארטה הגיחו אל הבמה נאנחתי: 'למי יש כוח עכשיו לשחקנים במסיכות, שמדברים בשפה נמלצת ובסגנון שמתאים בעיקר לשיעורי משחק בחוג לתיאטרון?'
אבל בתוך כמה דקות מצאתי עצמי שבויה בקסם שהתחולל על הבמה. קבוצת שחקנים צעירים פזזו, חוללו וקיפצו, על-רקע של עושר חזותי מרהיב ובתלבושות ססגוניות כשהם מעלים ומורידים מסיכות, מחוכים ותלבושות, מקפצים, משתוללים, כואבים וצוחקים. תוך כדי התברר לי שמדובר בעיבוד שעשתה יעל רונן הבימאית לספרו של תיאופיל גוטייה -"קפיטן פארקסה" (שגם הפך לסרט בבימויו של אטורה סקולה).
המחזה מספר על להקת שחקני קומדיה דל-ארטה שנודדת באירופה של המאה ה- 17. הלהקה נאבקת על קיומה וחולמת להגיע אל חצר המלך כדי ליהנות מחסותו. בתוך המסע ההרפתקני נחשפות מערכות היחסים ביניהם, לפני ומאחורי הקלעים. כל זה מסופר בסגנון הקומדיה דל ארטה שמשלב משחק, אקרובטיקה, שירה ומחול.
המחזה מגולל את סיפור אהבתם של איזאבלה, בתו של מחזאי ומנהיג הלהקה, שהוא אביה החורג וגם מאוהב בה, ובמקביל ספורו של בן אצילים צעיר שמצטרף לקבוצת השחקנים והופך לשחקן ומחזאי.
חבורת הנוודים חווה שלל הרפתקאות ויחסים אינטנסיביים רצופי קנאות, תככים והתלבטויות, בעיקר של איזבלה היפה שמואסת בחיי הנוודות ומשתוקקת לחיים יציבים.
אין ספק שרונן בתו של אילן רונן (המנהל האמנותי של 'הבימה' ובימאי מוצלח בזכות עצמו) לא נפלה רחוק מהעץ. ההצגה קצבית, תוססת, מליאת חיים, יצרים ריגושים וחן. רונן, מטיבה לבטא באמצעות שחקנים צעירים שופעי אנרגיה את הדילמא של כולנו: הכמיהה לחיים של חופש מלאים בחוויות והרפתקאות מול הצורך ביציבות משמימה ונטולת ריגושים.
הכל מקסים בהצגה. התפאורה העשירה שלמיקי בן כנען, התלבושות הצבעוניות של ילנה קרליך, והמשחק הסוחף של השחקנים. אבל התגלית של הערב הוא רועי אסף, שמשחק את ארלקינו, ונותן מונולוג מדליק על הקסם של התיאטרון תוך שהוא מקפץ ומלהטט בשלושה כדורים צבעוניים.
שורה תחתונה: הצגה מסוגננת, מדוייקת ומקסימה. לרוץ.
פרטים
תיאטרון באר שבע
מחזה: מאת יעל רונן;
שחקנים: יפית אסולין, רועי אסף, רון ביטרמן, לירון בן-שושן, חן דנון, ניר נדיר, עינב סבן, לאור ערן, אור קרן, יובל תלמודי.
