בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מחזיקי משקים חקלאיים נוהגים לחשוב שזכותם לעשות בהם ככל העולה על רוחם, לרבות העברתם בירושה. אלא שהדין שונה בתכלית ואי-ידיעתו עלולה להביא לתוצאות קשות
|
מי מוכן ומסוגל [צילום: מנדי הכטמן, פלאש 90]
|
|
|
|
|
פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת שניתן לאחרונה (27.7.16) ממחיש את הקשיים שמתעוררים בנוגע לחלוקת משקים חקלאיים לאחר מות בעליהם. באותה פרשה דובר על בני זוג נשואים שבשנת 1961 התקבלו כמתיישבים במושב בדרום הארץ. במושב זה קיבלו השניים משק, שלימים הזכויות בו נרשמו על שם הבעל. לבני הזוג היו שני ילדים, בן ובת, כאשר הבן נפטר בגיל צעיר. בשנת 1988 ערך הבעל צוואה שבה קבע, כי במותו כל הזכויות במשק יועברו לאשתו, ולאחר אריכות ימיה - לבת. עוד ציין בצוואתו, כי אשתו לא תהיה רשאית להעביר את הזכויות במשק בכל דרך שהיא, משום שבסופו של דבר המשק מיועד להגיע לבעלות הבת. זמן קצר לאחר עריכת הצוואה הלך המצווה לעולמו, ואלמנתו פעלה להעברת הזכויות במשק על שמה. מקץ 16 שנים נפטרה גם היא, ולא הותירה אחריה צוואה. הבת פנתה לרשות מקרקעי ישראל להעברת הזכויות במשק על שמה, בהתאם לצוואת אביה, וכזאת נעשה בו ביום. אלא שכאן הופיע נכדם של בני הזוג המנוחים, שהוא בן-בנם, וביקש לטרפד את מהלך דודתו. הוא עתר לרשם לענייני ירושה לקבלת צו ירושה אחר עזבונה של סבתו, ואמנם ניתן צו כזה שקבע, כי יורשיה בחלקים שווים הם הנכד הבת. הנכד גם ביקש וקיבל צו שיפוטי שמנע באופן זמני מדודתו לבצע העברת זכויות כלשהן במשק החקלאי של הסבים, שכאמור בינתיים נרשם על שמה. הסכסוך הובא לפתחו של בית המשפט, כאשר הנכד ביקש לבטל את רישום הבעלות על שם דודתו. לטענתו, ההעברה לא בוצעה כדין, מאחר שהסב כלל לא יכול היה לצוות את המשק לבתו, ואין כל משמעות לצוואה בעניין זה. המבנה המורכב של הסכמי המשבצת בלב הדיון המשפטי הוצבה הסוגיה העקרונית של הורשת זכויות במשקים חקלאיים. השופטת גילת כהן כתבה פסק דין מאלף ומאיר עיניים. היא מסבירה, כי בשונה מהתפיסה הרווחת בקרב הציבור לפיה המשקים החקלאיים הם ככל נכס, הרי המצב המשפטי שמאפיין זכויות במשקים אלה מורכב למדי, ואי-ידיעתו מובילה לעיתים לתוצאות קשות. שלא ככל נכס רגיל, משקים חקלאיים לעיתים כלל אינם שייכים, במובן המשפטי, למי שמחזיק בהם. אופי הזכות בהם מוגדר כ"בר-רשות", בשונה מבעלות, וזכויות כאלה תמיד כפופות למערכת הסכמית שקיימת בין מספר גורמים. בעבר היו בין גורמים אלה הסוכנות היהודית, רשות מקרקעי ישראל והאגודות השיתופיות הרלוונטיות, ולימים הצטמצם המשולש, מסיבות היסטוריות שלא ניכנס אליהן, לשניים: רשות מקרקעי ישראל והאגודה השיתופית הרלוונטית. חשוב להבין, כי ההסכמים (המכונים "הסכמי משבצת") שמסדירים את הזכויות בקרקע חקלאית במושבים, מגבילים באופן מפורש את עבירות הזכויות במשקים, לרבות בדרך של הורשה. ההסכמים קובעים במפורש, כי נכסים אלה אינם באים בגדר עזבונם של חברי האגודה המחזיקים במשק. כלומר: נכסים אלה אינם מהווים חלק מהרכוש שנותר אחר מותו של המחזיק בהם. עוד קובעים ההסכמים, שבמות אחד מבני זוג שהם חברי אגודה המחזיקים במשק, אם הניח אחריו בן זוג, יעברו כל זכויות השימוש שלו במשק לבן זוגו בלבד, וזאת אפילו אם המנוח הניח ילדים ביחד עם בן הזוג. למקרה שלא הניח המנוח בן זוג אך הניח ילד אחד, יעברו כל זכויות לילד, בתנאי שהוא מוכן ומסוגל לקיים את המשק. אם לא הניח בן זוג אך הניח יותר מילד אחד, יעברו הזכויות רק לאחד מהם - מי שמוכן ומסוגל לקיים את המשק. באין הסכמה בין הילדים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק, יחליט בכך בית המשפט. במילים אחרות: דרך העברת זכויות במשק חקלאי שונה מאוד מכל נכס אחר שנמצא בבעלותו הפרטית של אדם. הסיבה פשוטה: החזקה במשקים חקלאיים איננה עולה כדי זכות "קניינית", קרי זכות בעלות מלאה ומדובר, כאמור, בזכויות בר-רשות בלבד. לכן העברתן של זכויות אלה מוגבלת בהגדרה וכפופה להוראות הסכמי המשבצת. שני הצדדים לא מתאימים בני הזוג המנוחים בפרשה הנוכחית לא היו בקיאים בדין זה ועשו טעויות רבות, מתוך הנחה שלאחר אריכות ימיהם יעבור המשק לבתם. כפי שהתברר, האב המנוח כלל לא יכול היה להורות בצוואתו שהמשק יעבור בסופו של דבר לבת. הוראה שכזו, קבע בית המשפט, עומדת בסתירה להסכם המשבצת שממנו יונקים משקי המושב את הזכויות, ולכן היא בטלה. מה שיכולים היו בני הזוג המנוחים לעשות, אילו הכירו את הדין, הוא שהאישה תערוך מסמך של מינוי בן ממשיך לטובת הבת בהתאם להוראות הסכם המשבצת, או לכל הפחות תעשה צוואה שבה תגדיר את הבת כזוכה במשק (אף שאפשרות זו בעייתית יותר). התוצאה הייתה, שלמרות רצונם המפורש של ההורים, הבת לא יכולה הייתה לקבל את הזכויות במשק מכוח הצוואה, ועתה יש לחלקן בהתאם לדין. הבת טענה, כי לאחר מות אמה האלמנה נותר רק ילד אחד (היא עצמה), מאחר שאחיה (אביו של האחיין המתנגד) נפטר זמן רב לפני מות אמו. לכן, גם על-פי הסכם המשבצת מגיע לה לקבל את הנכס. אלא שהפרשנות המרחיבה שננקטת במצבים כאלה מכירה בצאצא כמי שנכנס בנעלי הבן. כלומר: בפרשה זו נוצרה תחרות בין הבת לאחיין, בלא שלמי מהם יתרון מובהק על משנהו. כפי שנראה על פני הדברים, וכך התרשם בית המשפט, לא הבת ולא הנכד מתאימים לנהל את המשק מפני ששניהם אינם עוסקים ומעולם לא עסקו בחקלאות. לכן בית המשפט החליט שלא להחליט בסוגיה זו, קבע כי לצורך הכרעה בשאלה יידרשו הצדדים להגיש תביעה נפרדת, ובצד זאת המליץ בחום לבת ולנכד לשקול הגעה לפתרון ולהסכמה ביניהם בדרך של גישור או פשרה.
|
|
תמ"ש 15802-03-15
|
|
|
הכותבים הם ממשרד מקונן-בלאייר-איתן, העוסק בדיני ירושה ומשפחה.
|
|
תאריך:
|
21/08/2016
|
|
|
עודכן:
|
21/08/2016
|
|
עו"ד ארתור בלאייר, עו"ד יצחק איתן
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
יוא"ב
|
23/08/16 17:57
|
|
נאום אהוד ברק בכנסת תנועת "דרכנו" סיפק הזדמנות נוספת להיווכח עד כמה האיש חד, ברור, אמיץ, בלתי מתחשב במה יאמרו הבריות. נכון, ברק חזר על התזה שלו שהיא נכונה מאוד: נתניהו וחבריו מן הימין הפונדמנטליסטי גרמו נזק רב בהחלטתם להתעמת עם ממשל אובמה כפי שמעולם לא היה. גם אם נתניהו וכל חבר מרעיו יזעקו על השמיים, גם אם יפעילו את כל מנגנוני התעמולה, גם אם ינצלו את העיתונאים הסרים למרותו של ראש הממשלה, שום דבר מאלה לא ישנו את העובדה שהיחסים בין ישראל לבין ארה"ב בתקופתם של אובמה ונתניהו, פגעו באינטרסים הביטחוניים של ישראל. אין צורך לחפש הנרות מידע על היחסים המעורערים. די להקשיב לדברי אובמה שנאמרו ועוד יאמרו על נתניהו וממשלתו. גם אם דברי אובמה אינם נכונים או מדויקים, עדיין יש לכך משמעות רבתי. עובדה היא שממשל אובמה לא חסך את שבט לשונו מנתניהו ואנשיו. אז שר הביטחון, ליברמן, ניסה לעשות שרירים, וחטף מיד את הבליסטראות. האם מעשה זה מחזק את היחסים או מרחיקם?
|
|
|
ביסודה, הליברליות הפוליטית, הקיימת כבר כ-200 שנה, מאמינה בטוב שבמין האנושי, בזכויות האדם ושלכל משבר וסכסוך בעולמנו יש פתרון של שלום אצלנו, במדינת ישראל, שלא בצדק, מכנים כל מי שחושב כך "שמאלן", אולם הכינוי האמיתי ל"ליברל פוליטי" במאה ה-21 הוא טיפש
|
|
|
עברה שנה. גווייה לוחכת מוות על חופי טורקיה שלא יכלה לענות יותר לשם איילן קורדי -Aylan Kurdi-שזעקה את חרפת הפליטות מסוריה המרטשת את בניה קבל כל עמי העולם שכל זוועה נלכדת ברשתות עיניו ולא עוברת מהן לא לקדקוד ולא ללב, הייתה גוויית שווא.
|
|
|
שלמה זנד טען בסיפרו "מתי ואיך הומצא העם היהודי" שהיהודים התאסלמו תחת השלטון הערבי- מוסלמים והפלשתינים הם צאצאי היהודים שהתאסלמו. המסקנה הפוליטית מטיעון זה היא שהפלשתינים הם היורשים הלגיטימיים של היהודים לגבי הארץ. אבל, רוב החוקרים סבורים שמדיניות האיסלום הייתה הצהרתית בלבד. אברהם פולק הוא בדעת מיעוט. לא הייתה רדיפה דתית שיטתית נגד הכופרים ורק מקרים בודדים של רדיפות היו בתקופה זו. תהליך ההתאסלמות של הנוצרים היה איטי מאוד ועם סיום הכיבוש הערבי-מוסלמי וכיבוש הארץ ע"י הצלבנים פחות מ-50% מהנוצרים התאסלמו. הייתה התאסלמות כפוייה לגבי השומרונים על-רקע המאבק בין הערבים המקומיים לשומרונים על השליטה בשומרון, אבל אצל היהודים לא הייתה תופעת התאסלמות בזכות המנהיגות והארגון הקהילתי ששמרו על אחדות הקהילה. אבל המנהיגות הציונית לפני מלחה"ע הראשונה טיפחה את התזה שהייתה התאסלמות המונית.
|
|
|
לפני כשנה הפסיק יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס את איומיו להתפטר מתפקידו, לפרק את הרשות הפלשתינית ולמסור את המפתחות לישראל.
|
|
|
|