א. מכתב מכיתה שכולה

שלום לשרים, ולחברי הכנסת, ולכל מי שקורא,

כאן כתה ב' קריית ארבע, בית-הספר אלוני ממרא.

מיכל יושבת בצד ימין, בחולצה סגולה.

אבא שלה נרצח בטבת, ליד מערת המכפלה.

מאחורה יושבת רעיה, סבא שלה רב.

הוא נפצע קשה בכסלו, כשירו עליו.

בת-דודה של איל יושבת מאחור.

עכשיו עברו שנתיים לחטיפה, שכל העם יזכור.

פה קדימה יושבת שירה,

אחות שלה אתמול נדקרה,

מחבל רצח אותה בדיוק שהתעוררה.

אז מה למדנו השנה, ח"כים וממשלה יקרה?

איך מסתדרים בלי אבא, ושאחים זה חשוב נורא.

איך מתכופפים מאבנים, כמה מסוכנת דקירה,

ואיך מתנהגים בשבעה, ואיך מנחמים חברה.

היינו רוצים להזמין אתכם לטיול קצר,

ולבקר במערת המכפלה את אבותינו מהעבר.

להיזכר שהם הורישו לנו פיקדון יקר:

ארץ, שה' נתן לנו ספיישל במיוחד,

שלא גזלנו אותה ולא לקחנו לאף אחד!

ארץ ששייכת לנו בזכות ולא בכוח.

מבקשות מכם לזכור ולא לשכוח!

ואולי נקפוץ גם למוזאון תרפ"ט, לפני 87 שנים,

ונראה שגם אז רצחו אותנו בגרזנים,

כש"כיבוש" היה נראה רק משהו שעשו למלפפונים

רק שאז בכלל לא היינו ריבונים ...

ושתדעו שלמדנו שיש בירושלים ממשלה

אבל אנחנו רואות, שהיא לא עושה מספיק

אפילו שהיא יכולה!

ושחלק ממנה היה אפילו בסיירת מטכ"ל.

אבל כנראה שכחו מה צריך לעשות בכלל.

אז אולי כדאי שתיזכרו מה עושים לרשעים

(שקוראים לעצמם עם),

שמחלקים סוכריות כשאצלנו נשפך דם,

רשעים שרוצים לראות את כולנו בים?

המורה לימדה אותנו, שכוח רצון הוא ממש לא כבול;

ואם רוצים לעשות משהו - השמים הם הגבול!

אז אנחנו שואלות: אתם באמת רוצים שם,

בממשלה?

מחכות לתשובה,

כתה ב' שכולה.

(פורסם על-ידי מטה יהודי לאומי)

ב. השוטרים נסו

כוחות משטרה, שבאו בכמה ניידות להשליט סדר כשבדואים התפרעו ליד היישוב הקהילתי רתמים ליד צומת רביבים בנגב, התקבלו במטח אבנים, ונסו. "השוטרים ברחו אך תושב רתמים, שיחד אתו ישב בנו בן ארבע" - כותב שמואל ריפמן, ראש המועצה האזורית רמת נגב - "נקלעו למטר האבנים והאבן שנזרקה חדרה את השמשה הקדמית, ונחתה לצדו של הילד". הבדואים רכובים על ארבעה-חמישה טרקטורונים נהגו בפראות, והשליכו אבנים על השוטרים, שנסו כאמור, ולכל עבר.

בעקבות זאת דרש ריפמן מהמפכ"ל לברר את האירוע ואת התנהגות השוטרים ומפקדיהם. מתברר, כי הבעיה הנה בקבוצה אלימה מקרב תושבי ביר הדאג', שפוגעים בשכניהם וברכושם ומשחיתים את יבוליהם, כחלק מסכסוך על בעלות קרקע באזור.

ג. הבעיה הבטיחותית החמורה ביותר

חיל הים האמריקני מתלבט כיצד לפתור בעיה חמורה, שמציקה לטייסיו - ובעיקר לטייסי מטוס התקיפה אף-18 הורנט ולטייסי המטוס ללוחמה אלקטרונית אי-א̤י-6 גראולר - והיא מחסור בחמצן (היפוקסיה).

לדברי אדמירל מייק שוּמייקר, מפקד כוחות האוויר של חיל הים, מתלבטים החיל והנחתים כיצד להתגבר על הבעיה, שהנה הבעיה הבטיחותית החמורה ביותר כיום. בין השאר, מוצעות תוכנית משופרת לאימון הטייסים והפקה קפדנית של לקחים מכל אירוע במערכות החמצן של המטוסים ובמערכות הדיחוס של תאי-הטייסים.

שומייקר הסביר, כי בשנים האחרונות יש גידול מתמיד בכמות האירועים, שבהם הופרעה הזרמת החמצן לטייסים, או אבד דיחוס תא-הטייס. בשנת 2015 היו 115 אירועים כאלה - שיא לעומת כל מה שהיה בשש השנים שקדמו לה. לדעת האדמירל, הגידול נובע גם מערנות גבוהה של צוותי האוויר, שמדווחים יותר על תקלות ולאו-דווקא מגידול בכמות האירועים.

באימוני הטייסים במדמי-הטיסה (סימולאטורים) בחיל הים מדגישים את האימון במצבים של חוסר חמצן, כדי שיידעו לזהות את המצב הזה. במקביל, מנסים מהנדסי חיל הים לפתור את

הבעיה. נראה, כי החיל יכניס בקרוב למטוסיו טכנולוגיה חדשה, שתטהר את הספקת החמצן, תתגבר על בעיות בדיחוס התא, ותשפר את ההתרעות על בעיות בדיחוס.

חברת קובהאם, יצרנית מערכות חמצן למטוסי חיל הים וחיל-האוויר, הודיעה בחודש שעבר, כי היא מפתחת מערכת, שתנטר את נשימת הטייסים ומאפיינים פיסיולוגיים אחרים, כדי להתריע מראש על מחסור מתפתח בחמצן.

ד. יפנו את הסוסים

הצבא האמריקני יפנה מאות סוסי-פרא משטחי האימונים בבסיס פורט פּולק בלואיזיאנה על-מנת שלא ייפגעו ועל-מנת שלא יפריעו ליחידות המתאמנות.

ויכוח עז מתנהל מאז שהודיע הצבא לפני כשנה על תוכניתו לפנות את הסוסים משטחי פורט פולק. חסידי השימור מתנגדים לתוכנית, ותובעים שהסוסים יישארו במקומם הטבעי.

הצבא מתכנן ללכוד עשרה-שלושים סוסים כל פעם, ולהעבירם למגדלים, שישמרו עליהם, או שיימכרו במכירה פומבית. בסיס פורט פולק הודיע, שיחפש מי שיסכים לקבל את כל הלהקה, שמונה כשמונה מאות סוסים, או גוף ממשלתי, שייטול את הסוסים תחת חסותו.

ה. ברכות לידיד

פרופ' אלכסנדר בליי, סגן-דיקן הפקולטה למדעי החברה והרוח וראש המרכז לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת אריאל, ידידי משכבר הימים, מונה למדען הראשי של משרד המדע.

פרופ' בליי, מזרחן בהכשרתו, היה בעבר יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים. הכרנו, לפני יותר משלושים שנה, כששנינו עסקנו בהסברת ישראל בקמפוסים האמריקניים.

משרד המדע קיבל מדען ראשי ראוי מאוד.

בהצלחה, אלכס.