השבוע התקיים באזור חברון ובית-לחם מבצע לאיתור אמצעי לחימה. במבצע, שהוגדר כגדול ביותר השנה, נמצאו 54 כלי נשק שונים ו-22 מחרטות. הנשקים שנתפסו היו מגוונים, וכללו אקדחים, רובי צלפים, רובי צייד ורובה אוויר אחד. כמו-כן נתפסו חלקי אקדחים, חלקם בייצור עצמי וחלקם הוברחו מחו"ל.

נגמר עידן הרובים המאולתרים עם המעצורים המרובים. ייצור הנשק באיו"ש התקדם והתפתח למצב חצי-צבאי ואולי אפילו צבאי במלואו. קצין בכיר באוגדת איו"ש אמר שמדובר ברכיבים איכותיים, חומרי גלם ברמה גבוהה ואמצעי הלחמה טובים שיוצרים נשקים מתקדמים וקטלניים. זה כבר מזמן לא משהו נקודתי או נסתר, ורק לפי מבצע זה ניתן להבין שמדובר בתעשיה נרחבת ומתקדמת, שיש להמשיך ולפעול כדי לעצור אותה בהקדם.

השבוע בוצע ירי רקטי מרצועת עזה לשטח ישראל. הרקטה פגעה בין בתים בשדרות, איש לא נפגע ולא נגרם נזק. בתגובה לכך, צה"ל תקף במשך שעתיים עשרות מטרות ברצועת עזה. תקיפה מעין זו הוגדרה כחריגה על-ידי בכיר בצה"ל, ומפקד חיל הים לשעבר, אלי מרום (צ'ייני), אמר שמדובר בשינוי מבורך ונכון. בכירים נוספים אמרו שזוהי המכה הקשה ביותר שהחמאס ספג מאז צוק איתן.

ככל הנראה החמאס הוא לא האחראי לירי, אולם מכיוון שהוא הריבון ברצועה הוא הנושא באחריות. לכן, אם החמאס לא מעוניין כעת בהסלמה, כדאי לו למתן את הגורמים השונים ברצועה. מעבר לכך, כעת מתחילים לדבר על שינוי משוואה נגד החמאס. רקטה אחת לא תביא לתקיפה אחת, אלא לעשרות תקיפות. משוואה זו צריכה להיות מחשבותיהם של ראשי החמאס, שיסיקו מכך מה יקרה להם ולרצועה, אם יתקיים עוד מבצע צבאי נרחב.

התגובה הרחבה נגד הירי מרצועה, היא לדעת רבים חלק מהאסטרטגיה החדשה של שר הביטחון, אביגדור ליברמן. קודם כל, תגובה מיידית נגד מקום שיגור הרקטה. לאחר מכן הגיעה ההפתעה בצורה של תקיפת עשרות יעדים בשעתיים. התקיפה היא מסר לחמאס שעליו לאכוף את השקט.

שאלה אחרת בנושא הוא מה יקרה בעתיד. כעת רקטה אחת הביאה לעשרות תקיפות, אבל האם הדבר יהיה בתוקף גם בפעם הבאה שיבוצע ירי מהרצועה? ואם בפעם הבאה הירי ייכשל או שיפגעו בשטח פתוח, האם יתקפו שוב עשרות מטרות? כמו-כן, האם החמאס יהיה מוכן לקחת את הסיכון ולתקוף בצורה נרחבת? מה שבטוח במזרח התיכון הוא ששום דבר לא בטוח. ניתן רק לקוות שהחמאס יבין את המשמעויות ויפעל למניעת תקיפות נוספות.

יש החושבים שהתקיפה האחרונה ברצועת עזה, אינה מחדשת דבר עבור תושבי האזור. הטענה היא שמדובר בתקיפה כמו התקיפות הקודמות – יעדים של החמאס או של ארגונים אחרים בקרבת הגבול, בשעה שהיו ריקים מאדם. תקיפות מעין אלו מכונות "תקיפות נדל"ן", שהחמאס יעדיף להבליג עליהן מאשר לצאת למערכה נוספת.

הערכה זו מתעלמת מהיבט הכמות. היעדים אולי היו אותם יעדים, אולם מספר היעדים שהותקפו היה גבוה בהרבה ממה שציפו לו. היבט כמותי זה, הוא שמעמיד באור שונה את התקיפה האחרונה בהשוואה לתקיפות אחרות ברצועה.

ההערכה שהחמאס יבליג לתקיפות האחרונות היא נכונה, אולם לא רק בשל יעדי התקיפות. החמאס מתמקד כעת בבחירות המקומיות ברשות הפלשתינית, וממשלת ישראל הסכימה להכניס לרצועה את התשלום למשכורותיהם של אנשיו, דבר ששרי ביטחון קודמים התנגדו לו. לחמאס אין כרגע אינטרס לתקוף את ישראל, והתגובה הישראלית לירי הרקטי היא רק הוכחה נוספת לכך.

בהקלטות שפורסמו השבוע, נשמע מפקד מצ"ח היוצא, אל"ם ארז רבן, תוקף בחריפות את מחליפו, אל"ם גיל ממון. רבן אמר בין-היתר שממון הוא חולה נפש, ויש למנוע את מינויו לתפקיד מפקד מצ"ח. בדובר צה"ל הגיבו שהדברים מופרכים וחסרי שחר. כמו-כן נאמר שנגד ממון התנהלה חקירה, ושהפרקליט הצבאי הראשי הקודם החליט לסגור את התיק.

הדברים שנאמרו הם קיצוניים ביותר, והם מחייבים בדיקה. רבן יכול היה לפנות לראש אגף כוח אדם, האגף אליו כפופה המשטרה הצבאית, ולהתלונן על ממון. אולם, לפי רבן, ראש אכ"א, אלוף חגי טופולנסקי, אמר לו לרדת ממון מאחר שגם הוא מעורב בדברים. זוהי אמירה עוד יותר חריפה, שמאשימה אלוף בצה"ל בסחיטה באיומים. אם רבן לא יכול היה לפנות למפקד שלו, הוא יכול היה לפנות לרמטכ"ל או לגורמים אחרים. תמיד יש דלת שפתוחה לקבל את הטענות והתלונות. ניתן רק לקוות שמצב זה אינו קיים גם בחלקים אחרים בצבא.