התנהלותה של המערכת המשפטית, בכל הקשור לתגובתה לעובדה שהתבררה בדיעבד לפיה השופט,
אביגדור דורות, לא גילה ולא פירט - קודם שדן הוא בערעורו של עו"ד
שרגא בירן על צווים שהוציאה לו רשות המיסים, שחייבו אותו לשלם מס בסכום גבוה ביותר, בגין החזקת 24 דירות על-ידו ובקבלו ערעורו זה, תוך חיובו לשלם מס לרשות המיסים, אך ורק בגובה של 10% מסכום רווחיו מהשכרת אותן דירות, כי משרד עורכי-הדין, שבו היה הוא שותף, קודם למינויו כשופט, טיפל בענייניו השוטפים של עו"ד בירן וכי אחד מעורכי-הדין, השותפים במשרד עורכי-דין זה, הינו קרוב משפחתה של אשתו המנוחה של עו"ד שרגא בירן בפסק-הדין שנתן, בערעורו של עו"ד שרגא בירן, עובדות המצדיקות והמצריכות
לכאורה פסילתו מהמשך הדיון, בערעור זה,
כמו-גם, הימנעותו מלפסוק בערעור זה ולהוציא מלפניו, פסק-דין, באותו עניין, מראה ומוכיחה, כי מערכת המשפט אינה מוכנה לקבל ביקורת עליה, גם, בתקופתנו אנו, במאה ה-21, כשעיקרון השקיפות, הפך כמעט, לעיקרון-על, מה-גם שעה, שהוכח - בדיעבד ולאחר מעשה - כי ביקורת זו הינה צודקת ומוצדקת.
בתגובה לביקורת שנמתחה על העובדה כי השופט, אביגדור דורות, לא גילה שמשרד עורכי-הדין, בו היה הוא שותף, קודם שמונה לתפקיד שופט מחוזי, טיפל בענייניו השוטפים של עו"ד שרגא בירן וכי אחד השותפים במשרדו, עו"ד איתן שמואלי, הינו קרוב משפחה של אשתו המנוחה, פרופ' שושנה בירן ז"ל, מסר השופט, אביגדור דורות, באמצעות הנהלת בתי-המשפט הודעה פומבית ותגובה לאי-הגילוי הנדרש, כמו-גם, אי-פסילת עצמו מלדון בערעורו זה של עו"ד שרגא בירן, הודעה, בזו הלשון:
"ערעור המס נגע לעניינו האישי של בירן, שלא היה לקוח של המשרד ושאותו השופט מעולם לא פגש. רבוע כחול הייתה בשליטת חברה שבירן היה אחד מבעליה, באמצעות חברה משפחתית". בעקבות השתלשלות דברים אלה, פנתה התנועה לאיכות השלטון, לנציב תלונות הציבור על שופטים, השופט (בדימוס), פרופ'
אליעזר ריבלין, בתלונה בה טענה היא כי קיומו של קשר מקצועי בין השופט, אביגדור דורות, לבין עו"ד שרגא בירן, מטיל, לכאורה, צל כבד על המניעים שהובילו השופט, אביגדור דורות לפסוק לטובת עו"ד שרגא בירן, בערעור זה.
נציב התלונות על השופטים, השופט (בדימוס), פרופ' אליעזר ריבלין, פרסם אתמול החלטתו, בעניין תלונתה של התנועה לאיכות השלטון, בעניין זה, כאשר מהחלטתו זו, עולים מספר ממצאים עובדתיים, מעניינים למדי. מתברר, כי השופט, אביגדור דורות, הסכים בדיעבד כי היה עליו לציין בפרוטוקול הדיון העובדה, שמשרד עורכי-הדין, בו היה הוא שותף, קודם למינויו כשופט, ייצג חברה מקבוצות החברה, שעו"ד שרגא בירן קשור אליה, לרבות טיפולו מאחת מחברות קבוצה זו, כדי שהצדדים יוכלו לגבש עמדה, בנוגע להמשך טיפולו של שופט זה, בערעורו של עו"ד שרגא בירן.
מהחלטת הנציב, עולה עוד, כי השופט הנכבד מכיר בכך, כי אם קבלת החלטה, ברוח זו, גרמה לנזק רב, הן לו והן בכל הקשור לאמון הציבור במערכת המשפט והוא מצר, עמוקות, על כך שלא השכיל להכיר בנחיצות הבאת המידע לצדדים, בהחלטה פורמלית, בפרוטוקול הדיון. מקרה זה חידד אצלו הצורך להביא לידיעת הצדדים כל פיסת מידע רלוונטי ואף רחוק, אשר יאפשר לצדדים לבקש פסילתו מלדון בעניינם. עוד אישר, השופט, אביגדור דורות - כעולה מהחלטת נציב התלונות - כי שותפו, לשעבר, במשרד עורכי-הדין, בו עבד הוא, קודם מינויו לשופט, הינו קרוב משפחתה של רעייתו המנוחה, שנפטרה לפני שנים רבות. עם זאת, שופט נכבד זה לא היה בקיא, לדבריו, בפרטיו המדויקים של הקשר, אך הוא סבור, כי מוטב היה לציין בפני הצדדים, גם עובדה זו. השופט הנכבד הוסיף וציין, כמפורט בהחלטת הנציב, כי טעה
בתום לב - באי הבאת כל המיידעים לידיעת הצדדים, ככל הנראה, בשל חוסר ניסיונו, בתפקידו השיפוטי, אליו מונה הוא, רק לאחרונה.
מהחלטת נציב התלונות עולה, כי קיימת החלטה שפורסמה באתר האינטרנט של נציבות הביקורת על שופטים,
עוד בשנת 2002, לפיה, יש יתרון מעשי בגילוי נאות, מראש, על פני גילוי, בדיעבד, לאחר בדיקה שעורכים הצדדים. כאשר בהחלטה זו, נקבע ברורות ומפורשות כלל משפטי, מחייב, לפיו גילוי מראש של עובדות, המקימות עילת פסילה, עדיף על פני גילוי בדיעבד, שכן גילוי מראש, אינו מעורר, בדרך כלל, בקשת פסילה והוא מתקבל בהבנה. לעומת זאת, גילוי בדיעבד, לאחר שניתנה החלטה בתיק, עלול לעורר חששות, בלב הצדדים.
נציב התלונות, קובע בהחלטתו, בעניין תלונת התנועה לאיכות השלטון נגד השופט, אביגדור דורות, כי צדק שופט נכבד זה, באומרו, כי שגה שעה שלא הביא בפני בעלי הדין, המיידעים שהיו בפניו, כאשר על היושב בדין להביא המידע בפני הצדדים, באופן גלוי, בהחלטה או בתיעוד בפרוטוקול,
גם אם הוא סבור שנתונים אלה, מצויים בידיעת מי מהצדדים בנסיבות אלה, הצדיק נציב התלונות, התלונה נגד השופט, אביגדור דורות. עם זאת, ונוכח נטילת האחריות מצדו של שופט נכבד זה על עצמו וההכרה בצורך ביישום נאות של הכללים, אותה יש לשבח, מצא הנציב לראות, בהערותיו אלה, משום מיצויו של הבירור בתלונה.
בשולי החלטתו, הוסיף נציב התלונות, "הברור והמובן מאליו", בלשונו הוא, כי השאלה, אם צדק השופט, אם לאו, בהחלטתו, לגופה, בעניינו של עו"ד שרגא בירן, הינה עניין המסור לסמכותה של ערכאת הערעור, ככל שהנושא יובא בפניה, בדרך ובמועדים לכך בחוק. נציב התלונות מסיים החלטתו, בעניין זה, כי עניין נכונות פסק-הדין ותוקפו, אינה עניין המסור לסמכותו הוא.
בכל הכבוד הראוי, לדרך בה התנהלו ומתנהלים דברים, הרי פסק-דין שנתן שופט, בערעור שעה ששופט נכבד זה מודה שהיה עליו, קודם למתן פסק-הדין וקודם להתחלת הדיון, בשמיעת ערעור זה, להביא בפני הצדדים לדיון, עובדות שיכולות היו להביא לפסילתו, והוא לא עשה כן, תוך שהוא מודה, שהדבר נעשה, על-ידו, בטעות ומחמת חוסר ניסיון שיפוטי - אינו יכול להישאר, תקף ויש לפעול לפסילתו וביטולו של פסק-דין שכזה, על אתר, בדרך של הגשת ערעור, לערכאת הערעור, על אותו פסק-דין.
ייכתבו הדברים ויודגשו, הדגש היטב. סבורים אנו, בכל הכבוד הראוי, כי פסק-דינו של השופט, אביגדור דורות שניתן במסגרת ערעור דנא,
הינו פסק-דין נכון וצודק, בנסיבות העניין, המבוסס על ההלכה הפסוקה, מנומק כדבעי ומתבסס על עובדות ונתונים, שהצדיקו והצריכו מתן פסק-דין זה, כמות שהוא, בנסיבות העניין. זאת ועוד. השופט, אביגדור דורות, כמי שעסק, משך שנים הרבה, בעריכת-דין, בתחום המיסוי ובכלל זה, בדיני מכס ושאר ענפי המיסוי הינו אחד מבקיאי הבקיאים, בתורת משפט המיסוי וככזה, פסק-דינו דנא, הינו, פסק-דין נכון וראוי, לכל דבר לעניין שהוא.
עם זאת, שעה ששגה שופט נכבד זה, באי פירוט עובדות יסוד, בפני הצדדים, היכולים להביא לפסילתו, מלדון בערעור זה, קודם שהוציא מלפניו, פסק-דין, בערעור דנא, מחייבת ביטולו של פסק-דין זה, בידי ערכאת הערעור ולו רק מחמת מראית פני הצדק וכדי שלא יהיה בנמצא, פסק-דין, תקף וקיים, שעה שהשופט שנתן פסק-דין זה, מודה, בטעותו ומכיר בכך שהיה עליו ליידע הצדדים, קודם תחילת הדיון בערעור ומתן פסק-הדין, בעובדות, שיכולות היו להביא מי מהצדדים, לבקש פסילתו של שופט נכבד זה, בהמשך הדיון, בערעור זה ומתן פסק-דין על ידו, באותו ערעור.
בכל הכבוד הראוי, הביקורת הציבורית הנמתחת על מערכת המשפט, בכלל ועל ציבור השופטים והשופטות, בפרט, מחייבת רגישות יתר - של המערכת השיפוטית, כמו-גם, ציבור השופטים והשופטות, בכל הקשור להתנהלות השיפוטית, היומיומית והשוטפת.
פסקי-דין, שניתנו בעבר, בידי שופטי ושופטות בתי-המשפט, דוגמת פסק-הדין בו דחה בית המשפט העליון, בקשה לפסול מלשבת הדין, שופט בית המשפט העליון (בדימוס),
תאודור אור, לאחר שהוא סירב לפסול עצמו - בבקשת פסילה שהגיש העיתונאי,
יואב יצחק, במסגרת הערעור שהגישה לבית משפט העליון, חברת "טבע", בנימוק שמי שייצג אותה, בערעור זה, הינו עו"ד פנחס רובין, שהינו ידיד אישי של שופט זה שישב לדיון בהרכב ערעור זה.
למרות שהיו קיימים בתוקף
בתקופת הדיון בערעור זה כללי אתיקה, שקבע והתקין, בשעתו, נשיא בית משפט העליון (בדימוס),
מאיר שמגר, המחייבים פסילתו של שופט מלשבת בדיון שעה שהוא מיודד עם צד לדיון או עם בא-כוחו, דחה בית משפט העליון, בקשת פסילתו של השופט, תאודור אור, שהגיש העיתונאי, יואב יצחק,
בנימוק שכללי האתיקה לא עוגנו, בחקיקה מחייבת ומוסדרת, כחלק בלתי נפרד מחוקי מדינת-ישראל, לא יתקבלו עוד, בכל הכבוד הראוי, בהבנה על-ידי ציבור צרכני המשפט, הנזקקים לשירותי בתי-המשפט והם לא יעברו עוד, בכל הכבוד הראוי, לסדר היום, על פסקי דין מסוג זה, כאשר המבין יבין ואין צורך להרחיב עוד דברים, בכגון דא.
מייד, לאחר שפרצה הסערה הציבורית, משנתברר שהשופט, אביגדור דורות, לא גילה עובדות היסוד, קודם שנתן פסק דינו, בערעור דנא - עובדות יסוד, שהוא מסכים - כעת ובדיעבד - שהיה עליו לגלותן, לצדדים, קודם מתן פסק-דין על-ידו, בערעור דנא, צוטט גורם, מטעמה של רשות המיסים, שהודיע לעיתונות, כי: "הרשות תבחן, יחד עם הפרקליטות את האפשרות לערער על פסק-הדין". גם אם תחליט רשות המיסים או הפרקליטות, שלא להגיש ערעור, על פסק-דין זה, הרי חייב היועץ המשפטי לממשלה כמי שהינו עורך-דין על של הממשלה - להתערב בעניין זה, ולהגיש ערעור על פסק-דין זה, לבית משפט העליון, מטעמו הוא. הותרת פסק-הדין על-כנו, בלא לבטלו, לאור מכלול הנסיבות המפורטות ברשימה זו, יש בה כדי לפגוע, בכל הכבוד הראוי, באמון הציבור, ברשות השיפוטית. כל המוסיף דברים, לעניין זה, נמצא - רק גורע.
