קלמן ליבסקינד מקדיש גם הפעם את טורו ב
מעריב לסיקור הצביעות והאיפה ואיפה, ויש לו גם הסבר פסיכו-סוציולוגי לצביעות, שהוא מזה כמו רדאר, שבוע אחר שבוע, במיומנות. הוא כותב:
"מי שעדיין מאמין שבבית המשפט העליון נוהגים עקרונות של חוק, של צדק ושל אמות מידה אחידות לכל אזרח, מוטב לו שישפוך על עצמו מים ויתעורר.
בבתי המשפט יושבים אנשים, בשר ודם, שמושפעים כמו כולנו מעולם הערכים שלהם, מתפיסות העולם שלהם, וכן, גם מהאנג'נדות הפוליטיות שלהם. את הפער בין הפסיקות שלהם הנוגעות להרס בתי יהודים, לבין הפסיקות הנוגעות להרס בתי ערבים, אין שום דרך אחרת להסביר.
אם צריך ללכת לשורה הנלעגת ביותר בפסק דינה של נשיאת בית המשפט העליון,
מרים נאור, בהחלטתה להרוס 17 בתים בשכונת נתיב האבות שבגוש-עציון, זו השורה הקובעת ש"הקו המנחה הוא חובתה של המדינה לאכוף את חוקי התכנון והבנייה". למה נלעגת? כי נאור וחבריה מלהטטים ומשחקים בחוקים הללו כאילו היו פלסטלינה. פעם לוחצים אותם לפה, פעם מגמישים אותם לשם. אין כללים אחידים, אין פסיקה שווה, שופט הישר בעיניו יעשה. איפה שבא לה נאור נלחמת איפה שלא בא לה היא מוותרת.כאן היא ממהרת להרוס, שם היא מגלה סבלנות אין קץ.
ואולי בכלל השורה המדויקת ביותר בפסק דינה של נאור היא זו שבה היא קובעת ש"כל מקרה מוכרע לפי נסיבותיו הפרטניות". משפט נפלא שמאפשר בכל הליך לשלוף סט ערכים שונה".
שאפו לליבסקינד על התובנה. מומלץ לקרוא את הטור הנוכחי של ליבסקינד. הוא סוקר את פסקי הדין של נאור, פעם ביחס לבדווים המשתלטים על אדמות מדינה/יהודים, ופעם ביחס ליהודים אשר מיוחסת להם השתלטות על אדמות ערבים. אותם מקרים, אותן נסיבות, רטוריקה שונה. ליבסקינד היה חרוץ וסקר מאגרי מידע משפטיים והציב פסקי דין - זה מול זה.
לא חייבים להסכים עם עמדותיו הפוליטיות, אני עצמי אני מסכימה, אבל רצוי להכיר את העובדות בשטח.
