בשפה הדיפלומטית ישנו מושג שלילי, מושג של גנאי הנקרא באנגלית perfidious Albion. פירושו אנגליה הבוגדנית/הבלתי אמינה. כנראה שהצרפתים הם שטבעו את המושג הזה במאות 18-19. הוא בא להבהיר כי אין לסמוך על "מילה" של ממשלת הוד מעלתה, או על ברית שהם כורתים עם מדינה מסוימת. הלורד פלמרסטון, שר החוץ האנגלי במחצית המאה ה-19 ידוע באמרתו: "לאנגליה אין ידידים נצחיים או אויבים נצחיים, יש לה רק אינטרסים נצחיים וחובתה להגשימם". האימפריה הבריטית הייתה אז בשיא גדולתה ואנגליה יכלה להחליף בעלי ברית כמו קלפים ולהפר הבטחות. המקרה המודרני שחקוק בזכרון ההיסטורי הוא כיצד אנגליה זרקה לכלבים בשנת 1938 את צ'כסלובקיה למען אינטרס "השלום" וריצוי היטלר. כמובן אנגליה לא ראתה את זכויות האדם כאינטרס מוסרי שלה, כמו שאמר היועץ הבריטי למדיניות חוץ, צ'רלס וובסטר, ב-1945 ערב הצהרת זכויות האדם בפרק במבוא של מגילת האו"מ: "המדיניות שלנו היא להימנע מלערוב לזכויות אדם, אם כי אפשר שלא נתנגד להצהרה".
בעקבות ההסכם שהושג בימים אלו בין שר החוץ הרוסי לבין עמיתו האמריקני, קרי, בנושא סוריה, דעתי היא כי הנשיא היוצא אובמה וממשלו ראויים להיקרא perfidious America. אחרי שבגדו כמעט בכל בעלי בריתם באזור, אחרי שרק לפני שבועיים בגדו בבעלי בריתם הכורדים, הרי שבהסכם לברוב-קרי הם בוגדים בבעלי בריתם מקרב המורדים הנלחמים נגד אסד, ומשנים במאה ושמונים מעלות את מדיניותם המוצהרת עד כה.
אקדים ואומר: בהסכם הזה ממשל אובמה מתייצב (עם הרוסים כמובן) לימין הנשיא אסד, ולא רק זה: הוא מתחייב להלחם מהאוויר (יחד עם הרוסים) נגד המורדים במשטר אסד. נסביר:
ראשית, הנשיא אסד ומשטרו אינם מוזכרים במילה בהסכם. בהסכמי הפסקת אש קודמים (סוף 2015, תחילת 2016) נקבע במפורש שאסד יסתלק ולא יהיה בשלטון. פומבית, אובמה וקרי וקלינטון זימרו במשך שנים כי אסד חייב ללכת, זה ברור כשמש. והנה אובמה, כביכול אביר זכויות האדם מספר אחד בעולם, מנהיג ערכי המוסר העולמי, מוכן שרוצח עם (מעריכים שכ-95 אחוזים ממאות אלפי ההרוגים בסוריה הם מעשי ידי אסד), מגדולי פושעי המלחמה בדורנו, מי שמרעיב ערים שלמות, תוקף בתי חולים ועדיין משתמש בנשק כימי - ימשיך לשבת על כסאו ולהחריב את סוריה? לא יאומן כי יסופר.
שנית, ההסכם קובע שאחרי שבוע של דעיכת אלימות והסדרת צעדים הומניטריים, רוסיה וארה"ב יפעלו במשותף נגד ארגוני טרור: דאעש וג'בהת אל נוצרה (שכיום נקראת ג'בהת פתח אל שם). ארה"ב נלחמת ממילא נגד דאעש ורוסיה נלחמת בראש ובראשונה נגד ג'בהת אל נוצרה, כי היא האויב הכי קשה של משטר אסד. עכשיו מחייבים הרוסים את האמריקנים להפציץ אתם את ג'בהת אל נוצרה. וכאן קבור הכלב: בשטח, הרבה מאוד ארגוני מורדים נלחמים ביחד עם ג'בהת אל נוצרה, ובכללם גם ארגון "הצבא הסורי החופשי" הנתמך ע"י האמריקנים. איך אפשר להפריד? לרוסים כמובן זה בכלל לא חשוב כי הם נלחמים נגד כל המורדים, אבל האמריקנים? יתחילו להפציץ את בעלי בריתם?
שלישית, בהסכם לא מוזכרים כלל וכלל כל צבאות השכירים הנלחמים לימין אסד נגד המורדים: מליציות שיעיות רצחניות, ומליציות מאפגניסטן הידועות באכזריותן, וכמובן חיזבאללה. אותם ארה"ב לא צריכה לתקוף כמובן. הם כל הזמן מסתייעים בהפצצות הרוסיות.
מה יהיה בשטח, איני יודע, מה שחשוב בעיני הוא עצם הבגידה האמריקנית ואיך פוטין יודע לנצל את הקלפים שלו ולכופף לאובמה את היד. מה האינטרס האמריקני, אם בכלל? להראות, ערב הבחירות, שהנה הממשל מביא הסכם לסוריה, ולא משנה מה יש בו, העיקר הסכם? לברוח מהאזור ושישרף, ולהעביר את מרכז הכובד למזרח הרחוק, כאילו קצה אחר של העולם אינו יודע ואינו מבין כי ממשל אובמה אינו אמין ולא ניתן לסמוך עליו, ועוד מול
קוריאה הצפונית המשוגעת, וסין ההולכת ומשתלטת על הים הצפוני?
מה הפלא שאנו רואים את אסד צוהל, ממש מרקד משמחה. הוא, רב הטבחים של העולם בעשור הנוכחי, הצליח לרתום לצידו את חתן פרס נובל לשלום משנת 2009.
