היהודים הראשונים הגיעו לאיים במאה השנייה לספירה. מ-1229 היו האיים תחת שלטון ארגון, והריכוז היהודי העיקרי היה בפלמה, בירתה של מיורקה. הקהילה היהודית גדלה בעקבות הצטרפותם של יהודים שברחו מספרד המוסלמית בשל רדיפות באמצע המאה ה-12.
גורלם תחת השלטון הנוצרי היה דומה לזה של יהודי חצי האי האיברי. בתחילה הם זכו להגנת השלטון. אומנם הם רוכזו בשכונה נפרדת, אבל נאסר על הנוצרים להתנכל להם, הותר להם לגבות ריבית ובלבד שהריבית לא תעלה על הקרן, הותר להם להחזיק בנכסי דלא-ניידי ורכוש אחר, וכן, הותר להם לבנות בית כנסת ובית קברות. יתר על כן, בניגוד ליהודי ארגון, לא הוטלו עליהם מיסים מיוחדים בשל יהדותם.
המדיניות של מלכי ארגון כלפי יהודי האיים הבליאריים עברה עליות ומורדות. הכנסייה הלכה והגבירה את ההסתה נגד היהודים, ואת הלחצים להמרת דת, ובעת ויכוח ברצלונה התנהלו ויכוחים גם באיים. מצבם של היהודים החמיר ב-1312, בעקבות מועצת וינה, שבה הוחלט על איסור כל מגע בין יהודים ונוצרים, ועל הכמרים הוטל לפעול לניצורם של היהודים. התגיירותם של שני נוצרים שמוצאם מגרמניה ב-1314, הביאה לתוצאות חמורות: הוטל על היהודים במיורקה קנס של 150,00 פלורינים, רכוש רב הוחרם, ובית הכנסת הפך לכנסייה. לאחר מכן הוטל עליהם קנס נוסף של 90,000 פלורינים כדי לקבל חסינות מעונשים נוספים ואישור לבניית בית כנסת אחר. היהודים פנו בפטיציה למלך שיחזיר להם את זכויותיהם ויאסור על ניצורם בכפייה. ב-1325 הוחזרו ליהודים זכויותיהם וניתנה להם הגנה נגד ניצור בכפייה.
אבל, למרות הגנת השלטון הלכה ההסתה של הכנסייה וגברה. ב-1391, בזמן הפוגרום הכלל ארצי הראשון את יהודי ספרד, עברו גם יהודי מיורקה אותה "חוויה". 300 יהודים נהרגו בפוגרום, 800 מצאו הגנה במבצר שהיה שייך למלך ארגון, והשאר אולצו להתנצר. בין המתנצרים היו, הקרטוגרף היהודי המפורסם יהודה קרסקס, והאסטרונום היהודי המפורסם איזק ניפוקי. זה היה גל ההתנצרות הראשון. אומנם הפורעים נענשו בהטלת קנס גבוה, אך כעבור שנה בוטל הקנס, ניתנה חנינה לפורעים והנוצרים שוחררו מהחובות שהם חבו ליהודים. ב-1393 שוב הוחזרו ליהודים זכויותיהם וניתנה להם אוטונומיה קהילתית. הזכויות הללו הביאו להגירה של יהודים ממלכת ארגון, מצפון אפריקה, סיציליה ופרובנס למיורקה.
ב-1413 התחדש הדיכוי בעקבות ויכוח טורטוזה. שוב הוטל עליהם להתגורר ברובע היהודי בלבד, נאסר עליהם לאכול ולשתות בחברת נוצרים, להעסיק עובדים נוצרים, למכור מזון לנוצרים, לשאת נשק, ללבוש בגדי משי ותכשיטים, ולעסוק ברפואה. כמו-כן, הוטל עליהם לענוד את הטלאי הצהוב. על המתנצרים נאסר להגר מחשש שהם יחזרו ליהדות, ווינסנט פרר, שהתמחה בספרד בהפעלת לחצים על יהודים להתנצר, הגיע למיורקה ושהה בה 6 חודשים. ב-1435 התחדשו הפוגרומים נגד היהודים בעקבות עלילה שיהודים צלבו מוסלמי, והקהילה כולה הואשמה בפרשה. רבים נמלטו להרים, נתפשו והוחזו העירה. בית הכנסת של הקהילה נהרס. בשנות הארבעים של המאה ה-15 אולצו כל בני הקהילה היהודית, שחיו מאז 1391 בגיטו, להתנצר. גם לאחר התנצרותם הם המשיכו לגור בגטו, הוא רחוב היהודים, ולא התערבבו בקרב הנוצרים מפני ששני הצדדים, הנוצרים והמתנצרים לא היו מעוניינים בכך. כלפי חוץ הם התנהגו כנוצרים, אך לא הסתירו את מוצאם היהודי. על-מנת לזכות בחסות הכנסייה כנגד איבת האוכלוסייה הנוצרית, הם הקדישו את בכוריהם לכמורה.
האנוסים באיים הבליאריים לאחר גירוש ספרד ב-1492
בעקבות הגירוש לא נותרו יהודים באיים, ומצבם של הנוצרים החדשים הוחמר עם כניסתה של האינקוויזיציה לפעולה. ב-1506 נשפטו 22 מהם שלא בפניהם וצלמיהם נשרפו. ב-1509, ב-1510 וב-1511 שוב נשרפו נוצרים חדשים חיים באוטו דה פה, ועמם צלמיהם של קואטוס שהצליחו להימלט. ב-1680 נערכו 5 טכסי אוטו דה פה בפלמה, ו-210 נוספים קיבלו מאסר עולם. ב-6 במאי 1691 הועלו על המוקד 25 קואטוס. ב-1713 נכבשה מינורקה על-ידי הבריטים ויהודים מצפון אפריקה מצאו בה מקלט, אבל ב-1781 חזר האי ונכבש על-ידי ספרד, והיהודים שחיו באי, עזבו יחד עם הצבא הבריטי.
אנוסי מיורקה מתעניינים בשורשיהם היהודיים
מיגל סגורה הוא בעל טור בעיתון המקומי של העיר מיורקה. סגורה ביקר בארכיוני האינקוויזיציה של מיורקה וגילה שהוא צאצא למשפחת מומרים שעברה את משפט האינקוויזיציה במאה ה-17. בעקבות התגלית הוא ערך מחקר מקיף על תולדות האנוסים במיורקה והוא מקדיש מזמנו למחקר ולדיון ציבורי בנושא זה.
סגורה גילה שבמיורקה, בניגוד לשאר חלקי ספרד, הומרה דתם של רוב היהודים כבר בתחילת המאה ה-15. סגורה זיהה 15 שמות משפחה של צאצאי אנוסים. צאצאי האנוסים מכונים במיורקה "צ'ואטס".
ב-94' פירסם סגורה את סיפור הפיכתו לצ'ואטה גאה בספר "זיכרון צ'ואטה". עם יציאת הספר החלה, לדבריו, הכנסייה הקתולית במיורקה להתנכל לו. הכומר המקומי הכריז חרם על חנותה של אשתו, וגם צאצאי צ'ואטה נוספים שמתאמצים להסתיר את זהותם יצאו נגדו.
אבל, לפרסום הספר היו גם תוצאות אחרות. הספר עזר לאנוסים נוספים לצאת מהארון. אבל עד היום מתוך כ-20 אלף צאצאי אנוסים במיורקה רק עשרות עברו את התהליך הפנימי של חיפוש זהותם האמיתית.
סגורה עבר כתוצאה מגילוייו תהליך של גיבוש מחדש של הזהות שלו. סגורה לא חזר ליהדות אבל התקין מזוזה בביתו וקנה חפצי קודש יהודיים. סגורה חש הזדהות עם העם היהודי אבל הזיקה שלו לעם היהודי היא דרך ההזדהות שהוא מרגיש עם מדינת ישראל. בניו של סגורה מכבדים את החלטתו להגדיר עצמו כ"צ'ואטה", אבל הם לא עברו את תהליך גיבוש מחדש של זהותם העצמית, כאביהם.
יש מספר צאצאי אנוסים ממיורקה שעלו לארץ והתגיירו ואחד מהם אף קיבל הסמכה לרבנות.
