החלטת בית משפט מחוזי – בעניין חיסיון עיתונאי בית משפט מחוזי בת"א, הפך החלטת בית משפט שלום וקבע כי חדשות ערוץ 2, תחויב להעביר לידי המשטרה את חומרי הגלם מהראיון שערך הכתב המשפטי של הערוץ, גיא פלג, עם "המאדם" עינת הראל. בחודש יולי האחרון שודר ב"אולפן שישי" ראיון נרחב עם עינת הראל בעלת "בית תענוגות בת"א", שנאשמת בסרסרות לזנות ו
הלבנת הון בהיקף 47.5 מיליון שקל. לאחר הראיון המשטרה פנתה לערוץ 2, וביקשה את כל חומרי הראיון, כשהיא פונה לבית משפט ומבקשת את כל חומרי הראיון, גם אלה שלא שודרו. (עד כאן העובדות מתוך הכתבה בגלובס מאת יונתן כיתאין).
מתוך פסק הדין ניתן להבין מתוך ההחלטה בית המשפט העריך שיש הבדל בין חיסיון מקור כולל לבין חסנון יחסי. יש מקרים שאינטרס הציבור מחייב לפרסם חומרים ושלא יחול עליהם החיסיון העיתונאי למרות שהעקרון של חיסיון חשוב לעיתונות.
העקרון של חיסיון מקורות עיתונות חופשית מתפקדת ונעזרת רבות במקורות לצורך עבודתה, כדי לגלות פרשיות של שחיתות ציבורית, מוסדית, של הסתרת מידע חיוני לציבור, כמו תקלות בייצור, תקלות במזון (בחלב, בחטיפים לילדים והרשימה ארוכה).
על עקרון זה ניתנו חסיונות לגופים שונים בתחומים שונים, כמו משפטים, פסיכולוגים, כוהני דת, רופאים, פסיכיאטרים וכו'. בג"ץ ציטרין שניתן ע"י הנשיא לשעבר שמגר, הוא אבן יסוד ותקדים מחייב, בכל הקשור למתן חיסיון למקורות של עיתונאים, שם אמר הנשיא שמגר: "יש לכבד ולהגן על מקורות העיתונאים ככלי בסיסי בעבודתו".
חיסיון לעורך דין סעיף 90 לחוק לשכת עו"ד, תשכ"א-1961 מפרט את החיסיון בין עו"ד ללקוח שחיוני לעבודתו. פק' הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 (פרק ג' סע' 44 - 52), מפרטים גם הם את החסיונות שניתנים לעו"ד, רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וכוהני דת.
כלומר: מחד-גיסא - יש עיגון לחיסיון בחקיקה למקצועות שפורסמו ולמרות שלא מופיע ברשימה עיתונאי - הרי מכוח בג"ץ ציטרין, שצוטט לעיל, הוא בפועל כבר מעוגן בפסיקה ובתקדים המשפטי. עם זאת יש להבין שגם לעקרון זה יש מגבלות ויש מידתיות שחייבים לשפוט אותה בשקלול בין חיסיון המקור ובין טובת הציבור ובעיקר הגנה על הציבור. יש הבדל בין מקור פלילי לבין מקור ביטחוני, שגם הוא נחשב כמקור לכל דבר.
כאשר חשוד, נאשם, נחקר - מחליט להגיע לתקשורת ישירות לעיתונאי בודד, או להתראיין בתקשורת תוך עיוות הקול או שינוי זהות, כדי להציג את גרסתו או לתקוף את המשטרה, הפרקליטות או בית המשפט - יש אינטרס ציבורי לוודא שהאיזון בין הגנה על פרטיותו, הגנה על המקור מול הגנה על הציבור ומנהל תקין ישמר. יש אינטרס ציבורי שאם המקור מסתיר או מגלה חלקית, חומרים שמסכנים את ביטחון המדינה, חומרים אלה לא יקבלו את הגנת מטריית החיסיון.
היו מספר מקרים בשנים האחרונות, שחומרים ביטחונים רגישים, זלגו או הודלפו לתקשורת או לגורמים זרים. במקרים אלה אין שום סיבה למתן חיסיון למקורות, אם הם עומדים לסכן את הציבור ואת המנהל התקין, או יחסי החוץ של המדינה ובטחונה.
לסיכום: ניתן לומר בסוגיה זו שיש חסיונות שבית המשפט מכבד ומגן עליהם. ומאידך-גיסא, הוא חייב לשמור על איזון ומידתיות. שכמו המקורות הם חיוניים לעבודות העיתונאים - וחשובים לעיתונות חופשית ולחשיפת פרשיות בעלות ערך ציבורי, מאידך יש חשיבות בהגנה על ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה, ומנהל תקין ע"י מניעת פרסום ודיעות או ידיעות שבאו ממקורות, כדי לאזן בין רצון הציבור לדעת מחד-גיסא, ובין מה שלא תמיד הציבור צריך לדעת ובוודאי לא בזמן ההתרחשות. שהרי כשבית משפט עושה שקלול בין חופש העיתונות, לביטחון המדינה ותושביה, הביטחון גובר.
