האסון שרק בדרך נס נימנע השבוע בפי גלילות, עלול היה להיות החמור בתולדות המדינה.
האם להשמיע אנחת רווחה והבעת תודה לאל, או לזעוק על שחוט שערה, או נכון יותר - טיפת בנזין, הפרידו בין סוף שבוע של שמש תחילת הקיץ - לבין שבת שחורה, שחורה עשרות מונים מזו שארעה ב-1947 בקיבוץ יגור.
קשה להגזים בגודל האסון שעמד ליפול עלינו. יב' בסיון תשס"ב, ראוי שיהפוך לחג לאומי. האסון שנמנע בו הוא בסדר גודל ההופך ניצוליו הבודדים לדתיים, המחזיר יהודים בתשובה. אם לא כוח עליון שנחלץ פה לעזרת עם ישראל, אז מיהו מושיע הפתאים?
ממדי ההרס שהיו נגלים במקום הארוע, מהוים קזווס-באלי ביחסי מדינות. שכונות מגורים ברדיוס של קילומטרים היו עלולות להחרב, מעשה המצדיק כי מדינה תצא בעטיו למלחמה. יתכן שהאו"ם היה מאשר את יציאתנו למלחמת פי הגליל. וטו אמריקני בוודאי היה מוצדק בנסיבות הארוע.
מספר ההרוגים הישראלים הצפוי הינו לפי חשבון פשוט, שווה ל- 50,000 אזרחים אמריקנים הרוגים. פי 10 ממכפלת מספר ניפגעי 11 בספטמבר בניו יורק, ביחס המספרי בין אוכלוסיות ישראל וארה"ב. זה גם עשרים אחוז מסך אבדות הצבא האמריקני בכל שנות מלחמת ויטנאם.
מהם אויבנו, אם לא גאונים, אם כמעט הצליחו בזריעת הרס ובגדיעת נתח שכזה מאוכלוסיית ישראל, כולו בעזרת גפרור קטן. הגפרור הזה היתה מתוחכם למדי, ודרש הצתה מרחוק. מפיקי המיבצע הפגינו כושר אירגון וביצוע, מדוקטרינה שכלל אינה קיימת בתורת הלחימה של צה"ל, או של כל זרוע ביטחונית ציונית אחרת.
מדובר בקומבינה מהסרטים. שילוב כושר צליפה ותיזמון של קלינט איסטווד, או טוב לא פחות, של המחבל מוואדי חרמייה, שקטל את עשרת ברווזי המחסום במשטרת הטיגרט שליד הישוב עופרה. נידרשו לביצוע הפיגוע גם שיאי התיזמון התיחכום האלקטרוני שהפגין הצד השני במיבצע הנקמה במהנדס אבו עייש.
הסיפור הזה מהלך אימים, בעיקר כי הפעם נילחם פה אתמול נגדנו, האכזר באויבי ישראל.
לא, לא היה זה ארגון חשאי עויין, אלו היינו אנחנו עצמנו.
במלחמות יהודים כבר החרבנו 2 בתים קודמים, וטרם השכלנו לסתום את הגולל על פי גלילות.
בעשרות השנים בהם שקטה הארץ תחת גפנה ותאנתה, לא חדלנו מלהעלות את חוות המכלים על ראש חלומות ביעותינו.
עקב אכילס של מדינת היהודים, כך יודע כל ילד במחנות הפליטים, אינו נימצא בדימונה. הוא נימצא בטבורה של מדינת ישראל, ממש בפופיק.
תכוונו מהירח למיגדל הגבוה במזרח התיכון, זה שבמרכז הקריה, ותיתקשו להחטיא את מכלי הגפ"מ העיליים של חוות פי גלילות. נכון, סדאם חוסיין פיספס פעם כשניסה, אבל רעדה לו היד בגלל הפצצות חיל האויר האמריקני.
מורו ורבו של שר האוצר סילבן שלום, ח"כ לשעבר משה שחל, הצליח בימיו כשר אנרגיה להגמיש את מונופול הדלק הניצחי של שותפי פדסק"ו, מה שהתברר לימים כצעד כלכלי נבון לתוכנית בנה ביתך ומיכלול צרכיו העיסקיים העתידיים של עו"ד שחל. אך אפילו שר התשתיות, אביגדור ליברמן, שצבר את ניסיונו המקצועי כמשליך בארים, ניכשל בניסיונות התיווך לסיום מלחמת תמ"א 18, בראשי הרשויות המוניציפאליות במדינה. במילים אחרות, אף שר במדינת ישראל לא הצליח למצוא גוף מוניציפאלי שיסכים לשכן את חוות הגז בשיטחו.
תגידו, אנחנו לא משוגעים? פעם טיפסתי עם שחל על גג מלון מנדרין, לצפייה באתר פי גלילות. בדרך צפו בנו הבנות העובדות.
"אני אעיף אותו מכאן", איים שחל על המסוף, עמוק במילניום הקודם. הבנות גיחכו. הן כבר שמעו פעמים רבות קודם לכן את פסקול הסרט הזה.
התסריט הנוכחי מצביע על תאוריית קונספירציה חדשה בין בחורינו המצויינים לבין כוחות האופל. רק שילוב כזה מסוגל להפיק תוצאה הרסנית בהיקף שנימנע.
המחבלים הרי נידרשו לקצין תצפית קידמי, קט"ק, או לפחות מזל"ט הגון, שיתן את האות להתחיל את שרשרת הפיצוץ. איפה עמד האיש לחץ על ההדק? על גשר לולאת האיילון?
להלן שלבי שרשרת הפיצוץ: גל ראדיו (שספק אם סינוס תדר גל שידורו היה מתוחכם במיוחד), נישלח ממכשיר השלט רחוק הזעיר, שבידי הקט"ק. האות משודר לעבר מיטען הזהה לערך בגודלו, המוסלק בגחון המיכלית.
המיטען הוא מעין נפץ קטן ורעשן - כזה שהחריש על-פי העדויות את אוזנם של כל העובדים ששהו במסוף, כאמור, יב' בסיון, ב-07:15.
הכל נידפק למחבלים בגלל מסמר קטן. הם ניסו להרוס מדינה באמצעות מיכלית סולר במקום מיכלית בנזין. זוכרים את המסמר שנפל מפרסת סוסו של הפרש אשר בגללו בסוף נפלה העיר?
ברמת אביב ג' יושבת עיר. לפחות מבחינת היקף האובליגו בבנקים של עשירוני האוכלוסיה המתגוררת בשכונה, יחסית לתוצר הלאומי הגלמי.
אבל לעזאזל רמת אביב ג'. הרבה יותר מעניין לפנטז איפה עמד הקט"ק, אם לא על הגג של המבנה המוסדי הניצב מדרום מזרח לחווה. מה שמחזק את תאוריית הקונספירציה.
אבל נותרו עוד כמה חוליות בשרשרת הפיצוץ, ושימו לב, כי הן מתבצעות כהרף עין. הנפץ הזעיר פער חור לוהט בדופק המשאית, דרכו התחיל לזרום הדלק, שניצת מיד בבואו במגע עם המתכת הלוהטת עליה ניגר.
האש הקטנה שפרצה על "סוס" המשאית (הפלטפורמה המוטורית), עמדה לזנק בקלילות מעלה למיכל הדלק שעל גב המשאית, משם שוב בקפיצה מעלה - לעבר צינור ההזנה שעל תיקרת הסככה, שבחצר המסוף.
עכשיו מתחילה חגיגה ויזואלית מהסוג שרואים למזלנו רק בסרטים. אסון פי גלילות היה מצטלם הרבה יותר טוב מהספקטקולאריות הטלויזיונית של אסון מיגדלי התאומים.
וול-סטריט נעטף מיסוך עשן עבה, שהיקשה מאוד על מלאכת הצלמים. אנשי הוודיאו של אל-קאעידה כבר הבטיחו ל-CNN לעשת משהו בנדון בפיגוע הבא. אחוות קולגות.
בשלבים ארוכים למדי של שרשרת הפיצוץ בפי גלילות, לא צפוי היה אבק. לצלמים מובטח פריים נקי ובוהק. היזהרו מחשיפת יתר.
שמש. שקט מחריד. המראה כה מקפיא דם, שאיש לא היה זע ממקומו. קומץ עובדי המקום היו צופים בקפיאה בלהבה הכתומה-כחולה, הגדולה, המתחילה לדהור עם כוון הרוח. הרוח שנשבה באזור המסוף היתה רוח מערבית - צפון - מערבית. כתוצאה מכך עמד הדרקון לירוק גיציו לכיוון מזרח. שם בדיוק, במזרח, בערך דקה לאחר שעזבה הלהבה את המכלית - היתה פוגשת הלהבה את מכלי הגפ"מ.
פה הפירוטכניקה היתה מתעצמת. דבר כזה טרם ניראה בסרטים, אלא באם מדובר בפעלול וירטואלי מעובד מחשב. שום במאי לא היה מסתכן בצילום אמת של פיצוץ דומה. ספירה לאחור בשיגור חללית? חבל על הזמן, קטן עלינו. אנחנו עוסקים בגפ"מ, גז בישול בכמויות ענק המאוחסן בקירבה מאיימת לכל אוכלוסיית גוש דן. עקרות הבית היו מעדיפות לבשל על פתיליה לו יכלו להחליט על מידת קירבתו של המסוף למיטבחן.
כאמור, רק בעזרת השם, נעצרה הלהבה בשלב הפלטפורמה המוטורית. מושבי תא הנהג מיהרו להתלקח אף שהם עומדים בתקן החסינות לאש, שכן איש לא תיכנן להעמידם בחום כה כבד כפי שכבר הספיק להווצר במקום. לוואי וחיילי צבא השם המשוחררים מעול גיוס חובה יתפללו בשמי את בירכת הגומל הערב.
בשעה ארבע בבוקר נישקתי את האספלט הקדוש של מסוף הדלק. האתר הואפל כמו לונדון בימי הבליץ. רבין אמר במלחמת המיפרץ כי מיגן עצמו בפיר המעלית שבביתו, ובקיאים בפרשת פי גלילות שוקלים ברצינות להחזיר את הטייפ הדביק לחלונות ביתם. מפחד מה יאמרו השכנים, הסתפקו בפתיחת החלונות שמעל מיטות הילדים הישנים. זה פק"ל מומלץ לכל בית, שכן המחבלים משתפרים בהתמדה. גם את המרכבה (הטנק חסין האש של מר שיריון, אלוף ישראל טל), הצליחו להצית רק בניסיונם השני. יגעו והצליחו. הם עשו לעם ישראל טובת ענק. עכשיו תסולק ממקומה חוות הגז הרצחנית. לכל הפחות תוטמן בקרוב בעומק האדמה. הומלץ להקים חומה סביב המסוף, בעלות מינימאלית של מספר מיליוני שקלים. דבר לא נעשה. מישהו שכח שגם בניין מכון הנפט, מקום מושבם של ראשי משק הדלק בימי שישי, נימצא בשייח' מוניס הסמוכה למקום המחדל.
הסולר רבותי, הסולר בו מרכיב הבלו התייקר באחרונה במסגרת הגזירות הכלכליות, הוא שהציל את מדינת ישראל. הסולר היה זול, שכן הוא פחות מזוקק, דליק ונפיץ מהבנזין.
ועד כאן מדובר רק במימדיו הישירים של הנזק.
טיפת בנזין באוקטן 95 נטול עופרת, היתה שולחת את רמת אביב ג' בסערה השמימה. התאומים קרסו לאט. רמת אביב היתה מתנדפת במהירות הבזק, בסנוקרת.
רק לאחר שהריסות בתי הדירות היו פוגעים בקרקע, היה נוצר ענן האבק. עולה ומתאבך לרקיע, משחיר את שמי המזרח התיכון.
זוכרים את אוטובוס הדמים המיתולוגי שנעצר בצומת הקנטרי קלאב המרוחקת טווח זריקת אבן מפי גלילות ? כלום, ממש משחק ילדים.
הרעם היה מגיע ומתגלגל מאוחר יותר. רעם עצום ומהדהד.
שרשרת פיצוץ אפוקליפטית של פיגוע אסטרטגי.
